מלקחים

מֶלְקַחַיִם[עריכה]

לשון המקרא כלי תפיסה, עפ"ר מברזל. בד"כ משמש לאחיזת דברים חמים שקשה להחזיקם ביד חשופה.
- ”וְלָקְחוּ בֶּגֶד תְּכֵלֶת, וְכִסּוּ אֶת־מְנֹרַת הַמָּאוֹר; וְאֶת־נֵרֹתֶיהָ וְאֶת־מַלְקָחֶיהָ וְאֶת־מַחְתֹּתֶיהָ, וְאֵת כָּל־כְּלֵי שַׁמְנָהּ אֲשֶׁר יְשָׁרֲתוּ־לָהּ בָּהֶם.“ (במדבר ד, פסוק ט)
- ”וְאֶת־הַמְּנֹרוֹת, חָמֵשׁ מִיָּמִין וְחָמֵשׁ מִשְּׁמֹאול; לִפְנֵי הַדְּבִיר זָהָב סָגוּר, וְהַפֶּרַח וְהַנֵּרֹת וְהַמֶּלְקַחַיִם זָהָב.“ (מלכים א׳ ז, פסוק מט)
- ”וַיָּעָף אֵלַי אֶחָד מִן-הַשְּׁרָפִים, וּבְיָדוֹ רִצְפָּה; בְּמֶלְקַחַיִם לָקַח, מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ.“ (ישעיהו ו, פסוק ו)

ערך בוויקיפדיה: מלקחיים

תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מלקחים