מותר האדם מן הבהמה

מוֹתַר הָאָדָם מִן הַבְּהֵמָה

1. (כצירוף שמני; גם בקיצור: מותר האדם) עליונותו הרוחנית של האדם על בעלי החיים.

   • יש הסוברים כי הדיבור הוא מותר האדם.
   • מהו מותר האדם מן הבהמה, אם אין הוא נוהג באורח מוסרי?

2. (כמשפט שלם) האדם נעלה מבחינה רוחנית על בעלי החיים.

   • מותר האדם מן הבהמה, ובניגוד אליה הוא נושא באחריות על מעשיו.
   • קורות האנושות מעמידות בספק את הקביעה המקובלת כי מותר האדם מן הבהמה.

מקור

• "כִּי מִקְרֶה בְנֵי-הָאָדָם וּמִקְרֶה הַבְּהֵמָה, וּמִקְרֶה אֶחָד לָהֶם – כְּמוֹת זֶה כֵּן מוֹת זֶה, וְרוּחַ אֶחָד לַכֹּל; וּמוֹתַר הָאָדָם מִן-הַבְּהֵמָה אָיִן, כִּי הַכֹּל הָבֶל." (קהלת ג, פסוק יט). משמעות הביטוי במקור היא כי אין לאדם יתרון על הבהמה, מאחר ושניהם בני תמותה, וכנראה גם ברוחם שווים. השימוש בביטוי כיום, לאחר שהושמטה ממנו המילה "אין", הוא במשמעות הפוכה למעשה.

ראו גם

• נזר הבריאה
• צלם אלוהים
• מותר