מונו־
(הופנה מהדף מונ־)
מוֹנוֹ־
[עריכה]| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | מונו־ |
| הגייה* | mono |
| חלק דיבר | תחילית |
| מין | |
| שורש | |
| דרך תצורה | שאילה |
| נטיות | |
- יחיד, בודד.
- "מוֹנוֹ, מוֹנוֹ / אֲנִי לְבַד וְטוֹב לִי / מוֹנוֹ, מוֹנוֹ / כָּל הַחַיִּים שֶׁלִּי הֵם מוֹנוֹ / מֵאַהֲבָה אֲנִי נִמְלָט, אֵין מְאֻשָּׁר מִמֶּנִּי." (מוֹנוֹ, מאת יוסי גיספן)
גיזרון
[עריכה]- מיוונית: mónos) μόνος) – אחד.
נגזרות
[עריכה]מילים נרדפות
[עריכה]- חד־