מונו־
(הופנה מהדף מונ־)
מוֹנוֹ־[עריכה]
ניתוח דקדוקי | |
---|---|
כתיב מלא | מונו־ |
הגייה* | mono |
חלק דיבר | תחילית |
מין | |
שורש | |
דרך תצורה | שאילה |
נטיות |
- יחיד, בודד.
- "מוֹנוֹ, מוֹנוֹ / אֲנִי לְבַד וְטוֹב לִי / מוֹנוֹ, מוֹנוֹ / כָּל הַחַיִּים שֶׁלִּי הֵם מוֹנוֹ / מֵאַהֲבָה אֲנִי נִמְלָט, אֵין מְאֻשָּׁר מִמֶּנִּי." (מוֹנוֹ, מאת יוסי גיספן)
גיזרון[עריכה]
- מיוונית: mónos) μόνος) – אחד.
נגזרות[עריכה]
מילים נרדפות[עריכה]
- חד־