לפף
לִפֵּף
[עריכה]| ניתוח דקדוקי - פועל | |
|---|---|
| כתיב מלא | ליפף |
| שורש וגזרה | ל־פ־ף |
| בניין | פִּעֵל |
- לשון חז"ל כרך סביב בד, חבל וכדומה.
- ”מכאן שמלפפין הולד בשבת“ (בבלי, מסכת שבת – דף קכט, עמוד ב)
- "והלך לפניך צדקך וכבוד ה' יאספך וכל העובר עבירה אחת מלפפתו ומוליכתו ליום הדין שנאמר "ילפתו ארחות דרכם" וגו'." (עבודה זרה ה א)
גיזרון
[עריכה]- ארמית: לְפַף; ערבית: לַפַפַ.
פרשנים מפרשים
[עריכה]- רש"י על עבודה זרה ה א: מלפפתו - מעטפתו לשון מלבוש כמו מלפפין את התינוק בשבת (שבת דף קכט:):
נגזרות
[עריכה]ניגודים
[עריכה]תרגום
[עריכה]- אנגלית: wind around, enverap