המילה מופיעה פעם יחידה במקרא, בפסוק לעיל. שורשה ומשקלה אינם ברורים, והמשמעות משוערת על פי ההקשר. יש הגוזרים אותה מן השורש ש־ע־ע, שמשמעו חלק. למשל, באונקלוס כתוב ”וְעַל דַהֲוָה יַעֲקב דָחִיל חֵיטָא דָחִיל דִלְמָא יְלַטְטִינֵיהּ אָבוֹי וַאֲמַר הָא עֵשָו אָחִי גְבַר שַעֲרָן וַאֲנָא גְבַר שְׁעִיעַ“ (אונקלוס על בראשית כז – פסוק יא). אחרים משווים לאכדית mēsu = "רחץ, ניקה", אך יש לציין כי ההקבלה אינה תואמת את מעתקי ההגאים הרגילים.
