לון א (שורש)

מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

השורש ל־ו־ן א הוא שורש מגזרת נע"ו/י.

נטיות הפעלים[עריכה]

ל־ו־ן עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל לָן לָן יָלוּן לוּן לָלוּן
נִפְעַל
הִפְעִיל הֵלִין מֵלִין יָלִין הָלֵן לְהָלִין
הֻפְעַל -אין- -אין-
פִּעֵל לוֹנֵן מְלוֹנֵן יְלוֹנֵן לוֹנֵן לְלוֹנֵן
פֻּעַל -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל הִתְלוֹנֵן מִתְלוֹנֵן יִתְלוֹנֵן הִתְלוֹנֵן הִתְלוֹנֵן

הערה[עריכה]

  • בכל הטיותיו של בניין קל ניתן להמיר ו' ב-י', כיוון שבתנ"ך מצויים שני הדרכים; על דרך ע"י לצד ע"ו:

”הֲיֵשׁ בֵּית-אָבִיךְ מָקוֹם לָנוּ לָלִין?“ (בראשית כד, פסוק כג) לצד ”גַּם תֶּבֶן גַּם מִסְפּוֹא רַב עִמָּנוּ, גַּם מָקוֹם לָלוּן (בראשית כד, פסוק כה)