כמטחוי קשת

כִּמְטַחֲוֵי קֶשֶׁת

מרחוק, מרחק שהוא כטוח החץ הנורה מן הקשת^[2].
- ”וַתֵּלֶךְ וַתֵּשֶׁב לָהּ מִנֶּגֶד הַרְחֵק כִּמְטַחֲוֵי קֶשֶׁת“ (בראשית כא, פסוק טז)
- ”הַרְחֵק, הָכָא אַתְּ אוֹמֵר הַרְחֵק כִּמְטַחֲוֵי קֶשֶׁת, וּלְהַלָּן אַתְּ אָמַר: אַךְ רָחוֹק יִהְיֶה בֵּינֵיכֶם וּבֵנָיו כְּאַלְפַּיִם אַמָּה בַּמִּדָּה (יהושע ג, פסוק ד), הָא לָמַדְנוּ נֶגֶד מִנֶּגֶד, וְרָחוֹק מֵרָחוֹק. אָמַר רַבִּי יִצְחָק כִּמְטַחֲוֵי קֶשֶׁת, שְׁנֵי טְוָחִים בַּקֶּשֶׁת, מִיל.“ (בראשית רבה, פרשה נג, סימן יג)

הביטוי מופיע פעם אחת בלבד בתנ"ך. אף כי משמעותו ברורה, לא ברורה האטימולוגיה של "מטחוי". נראה שהשרש הוא ט־ו־ח וזו היא צורת נסמך רבים כפי שמפרש רש"י: כמטחוי קשת - כשתי טיחות והוא לשון יריית חץ, בלשון משנה שהטיח...

↑ רד"ק מפרש: כמטחוי, שרשו טחוה, והוא בנוי על דרך פעל הדגוש. והבינונים מטחוה מטחוים, ובסמוך מטחוי, פירש כשיער מה שמושכים קשתם מורי חיצים, ר"ל כשיער הליכת החץ.
↑ כפי שמפרש רד"ק לעיל "שיעור הליכת החץ". וכך גם אבן עזרא: כמטחוי קשת ... וטעמו ידוע כהשלכת החץ. אולם רב יצחק (במובאה לעיל), היות וכאן צורת רבים ומיעוט רבים שניים, מפרש שני טוחים ולפי זה גם רש"י כמובא לעיל.