פתגם הקורא לצניעות שלא להתרברב , כך שראוי שהשבחים והתהילות ייוודעו ע"י אחרים ולא מפיך שלך, יש האומרים שזוהי המלצה לאדם לא לפאר את עצמו ולהניח את הדבר לאחרים. – (הגדרה זו מתייחסת לדרך הניקוד המקובלת - "יְהַלֶלךָ זַר וֵלֹא פִיךָ") -
איני נוהג לשבח את עצמי על הישגיי , כיוון שאני מאמין בכלל "יהללך זר ולא פיך".
ישנו פירוש אחר שסותר את המשמעות המקובלת :אם אין מי שישבח את האדם, עדיף שיפתח פיו בדברי חכמה, וכך ישמעו אותו ויעמדו על טיבו. (הגדרה זו מתייחסת לדרך הניקוד של ספר הזוהר - "יְהַלֶלךָ זַר וָלֹא פִיךָ").
למרות שלא זכית בתחרות, אל תהיה מבואס, זכור: "יהללך זר וָלא פיך".
