מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
טחב
|
| הגייה* |
takhav
|
| חלק דיבר |
שם־עצם
|
| מין |
זכר
|
| שורש |
ט־ח־ב
|
| דרך תצורה |
משקל קֶטֶל
|
| נטיות |
טְחַב־
|
- לשון חז"ל לחות, רטיבות, ועיפוש המתפתחים בעיקר במקומות סגורים שקרני השמש אינן חודרות אליהם.
- "משל למה הדבר דומה לרופא שנכנס אצל החולה אמר ליה אל תשתה צונן ואל תשכב בטחב." (ספרא על ויקרא טז ב)
- ריח מוכר של טחב עלה באפי כשירדתי למרתף.
- ערבית: טַחְ'פ, ענן קל (עפ"י מילון אבן שושן המחודש, 2003.)
מילים נרדפות[עריכה]
| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
טחב
|
| הגייה* |
tkhav
|
| חלק דיבר |
שם־עצם
|
| מין |
זכר
|
| שורש |
ט־ח־ב
|
| דרך תצורה |
משקל קְטָל
|
| נטיות |
ר׳ טְחָבִים; טְחַב־, ר׳ טְחָבֵי־
|
תקריב של טחב
- עברית חדשה צמח נצר קטן, חסר רקמות הובלה, החי ביבשה וזקוק לתנאי לחות להפריה. גדל במקומות לחים, כמו קירות ואבנים. בעל השם המדעי Musci.
- הטחבים המוריקים הלכו והתפשטו על אבני הכותל העתיק.
- מן טַחַב, כי גדל במקומות לחים.
- ועד הלשון העברית, מילון צמחים (בוטניקה) תר"ץ, 1930.
קישורים חיצוניים[עריכה]
ערך בוויקיפדיה: טחבים
טקסונומיה בוויקימינים: Bryophytes