חרש רעה

חָרַשׁ רָעָה עַל (פְּלוֹנִי)

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	חרש רעה
הגייה*	kharash ra'a
חלק דיבר	פועל
מין	זכר
שורש
דרך תצורה	צרף
נטיות	ר׳ חָרְשׁוּ רָעָה עַל

1. לשון המקרא תכנן להרע למישהו, חיבל תחבולות לפגוע במישהו.

   • ”אף זכרו את אדרינוס, שגם הוא אמר לחדש את בית ה' בהר הקדש, ובלבו חרש רעה על עמנו, להעבירהו על דתו ולאַבד כל זכר לה.“ (האגרת, מאת אברהם שלום פרידברג, בפרויקט בן יהודה)
   • ראשיתם – חרוש רעה, ואחריתם דמעה צרופה.

מקור

• ”אַל־תַּחֲרֹשׁ עַל־רֵעֲךָ רָעָה וְהוּא יוֹשֵׁב לָבֶטַח אִתָּךְ“ (משלי ג, פסוק כט).
• מן חָרַשׁ, יצר תלם באדמה לקראת זריעה, ובהשאלה "הכין את השטח", זָמַם, חיבל תחבולות להזיק.^[1]

פרשנים מפרשים

• רש"י על משלי ג כט": "אל תחרוש על רעך" - אל תחשוב ואינו זז ממשמעות חרישה מה דרך החורש מכין מקום לזמן הזריעה אף החושב רעה מכין מקום תחבולות בלבו איך יעמוד ויעשנה.

ניבים קרובים

• חרש אוון
• חרש מזימות
• החריש עליו רעה

ראו גם

• חרש בעגלתו של אחר
• חרש על גבו
• קצר הצלחה

סימוכין

1. ↑  האקדמיה ללשון העברית, ניבים מתנובת השדה, 12 במאי 2013.