חס על כבודו
חָס עַל כְּבוֹדוֹ[עריכה]
| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | חס על כבודו |
| הגייה* | khas al kvodo |
| חלק דיבר | |
| מין | זכר |
| שורש | |
| דרך תצורה | ביטוי |
| נטיות | חָס עַל כְּבוֹדוֹ, חָס עַל כְּבוֹדָהּ, חָס עַל כְּבוֹדָם וכו׳ נ׳ חָסָה עַל כְּבוֹדוֹ, חָסָה עַל כְּבוֹדָהּ וכו' |
- שומר על כבודו של מישהו אחר.
- ”תפסו בידו והוציאו מחוץ לפתח, כך הלביו פניו ברבים, ואף אחד מן המסובים לא מיחה בזה ולא חס על כבודו של אדם.“ (מימי בית שני: מסיפורי החורבן, מאת מיכה יוסף ברדיצ'בסקי, בפרויקט בן יהודה)
- ”כי מה ישיב לשואלו? את שם נעמה לא נתנהו לבו להזכיר לפני החוקר, ולוא גם לא חס על כבודה ויספר לו ככל הדבר, האם יאמין לו? הן גם אליקים הרופא לא האמין בדבר הזה כי כה יכסל איש לברוח מפני עלמה ברה וישרה וחכמה ועשירה רק יען כי דודה לא ימצא חן בעיניו“ (הירושה: כרך שלישי, מאת פרץ סמולנסקין, בפרויקט בן יהודה)
מקור[עריכה]
- ”כל המסתכל בארבעה דברים, ראוי לו כאילו לא בא לעולם, מה למעלה, מה למטה, מה לפנים, ומה לאחור. וכל שלא חס על כבוד קונו, ראוי לו שלא בא לעולם.“ (משנה, מסכת חגיגה – פרק ב, משנה א)