"'צב' – זה צב; "למינהו" – לרבות מינים של צב, חברבר ובן הנפילים וסלמנדרא." (ספרא על ויקרא יא כט)
”אמרין עליו על רבי חנינא בן דוסא שהיה עומד ומתפלל ובא חברבר והכישו ולא הפסיק את תפילתו והלכו ומצאו אותו חברבר מת מוטל על פי חורו אמרו אי לו לאדם שנשכו חברבר ואי לו לחברבר שנשך את ר' חנינא בן דוסא“ (ירושלמי, מסכת ברכות – פרק ה, הלכה א)