זלעפה
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
זַלְעָפָה[עריכה]
| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | זלעפה |
| הגייה* | zal'afa |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | נקבה |
| שורש | ז־ל־ע־ף |
| דרך תצורה | משקל קַטָּלָה |
| נטיות | ר׳ זַלְעָפוֹת |
- לשון המקרא מעורר פחד, אימה.
- ”זַלְעָפָה אֲחָזַתְנִי, מֵרְשָׁעִים עֹזְבֵי תּוֹרָתֶךָ.“ (תהלים קיט, פסוק נג)
- ”עוֹרֵנוּ כְּתַנּוּר נִכְמָרוּ, מִפְּנֵי זַלְעֲפוֹת רָעָב.“ (איכה ה, פסוק י)
- ”יַמְטֵר עַל רְשָׁעִים, פַּחִים: אֵשׁ וְגָפְרִית, וְרוּחַ זִלְעָפוֹת מְנָת כּוֹסָם.“ (תהלים יא, פסוק ו)
- מזג האוויר השתגע: אמש גשם זלעפות שטף את הארץ.
גיזרון[עריכה]
- המילה מופיעה שלוש פעמים במקרא בפסוקים הנ"ל. ההנחה הרווחת היא שמדובר בהרחבה של השורש ז־ע־ף (וראו בגיזרון של שלאנן). יש אומרים שהצורה המקורית היתה עם ל', והיא התקצרה כתוצאה מדיסימילציה.[1]
צירופים[עריכה]
תרגום[עריכה]
ראו גם[עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכה]
- גשם זלעפות באתר האקדמיה ללשון