ו־
מראה
ערך חלקי בערך זה הושקעה עבודה והוא עשוי להיות תוספת ראויה למילון, אך במצבו הנוכחי הוא אינו עומד בדרישות הסף של ויקימילון. יוצר הערך (או כל ויקימילונאי) מתבקש לשפר את הערך לפי ההנחיות. |
ו' החיבור
[עריכה]- מתפקדת כאות קישור וחיבור בין משפט למשפט או בתוך משפט.
- מתפקדת כאות הסבר וסיבה.
- מתפקדת כאות ניגוד.
- ”כִּי כָּל-אֱלֹהֵי הָעַמִּים אֱלִילִים, וַיהוָה שָׁמַיִם עָשָׂה“ (דברי הימים א׳ טז, פסוק כו)
- מתפקדת כאות הוספה.
- ”...וְזֵיתִים וּכְרָמִים וְצֹאן וּבָקָר, וַעֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת“ (מלכים ב׳ ה, פסוק כו)
- מתפקדת כאות שיעבוד וזיקה.
- אות קריאה לשם הדגשה וחיזוק; הֲלוֹא, הֲרֵי.
- מתפקדת כאות מנייה בין שמות זהים לשם הדגשה.
- ”וּבְכָל-עִיר וָעִיר...“ (דברי הימים ב׳ יא, פסוק יב)
- ”...אִישׁ וָאִישׁ“ (אסתר א, פסוק ח)
- מתפקדת כאות דמיון והשוואה.
- מתפקדת כאות מענה לתנאי.
- מתפקדת כאות המסמלת מטרה ותכלית, כדי ש-.
גזרון
[עריכה]מידע נוסף
[עריכה]- ניקוד ו' החיבור עפ"ר בשווא (וְ־), במצבים הבאים הוא משתנה כך:
- לפני י' שוואית, ניקוד שתי האותיות הופך לחיריק מלא (וִי־)
- לפני אותיות בומ"פ או אות שוואית אחרת, ניקודה הופך לשורוק (וּ־)
- לפני אות חטופה, הניקוד מזדהה כניקוד החטף, אך בצורה הבלתי־חטופה; למשל: ”אַמָּה וַחֲצִי הָאַמָּה“ (מלכים א׳ ז, פסוק לב)
- לפני הברה מוטעמת (דבר הקורה בעיקר בצירופים מסויימים בעברית), ניקודה משתנה לקמץ (וָ־); למשל: ”אַמָּתַיִם וָחֵצִי אָרְכּוֹ“ (שמות כה, פסוק י)
- בתפקיד ו' ההיפוך מעתיד לעבר (הגדרה 3), הניקוד הופך לפתח ואחריו דגש (וַ־ּ), כשאות האית"ן היא א', שאין ביכולתה לקבל דגש, הניקוד הופך לקמץ (וָ־).
תרגום
[עריכה]ו' ההיפוך או ו' הרצף
[עריכה]- מתפקדת כאות מהפכת בין פועל בעתיד לבין פועל בעבר ולהפך, או לציון רצף פעולות.
גזרון
[עריכה]- משערים, בשל הופעתה במקרא עם דגש חזק באות העוקבת לה, שהאות מקבילה למילית האוגריתית 𐎆𐎐 (ונ), המופיעה גם במצרית וב"ערבית דרומית"/"יקטנית", כאשר הנ' שנמצאה באוגרית הפכה לדגש חזק בלשון המקרא.[2]
קישורים חיצוניים
[עריכה]- ו' ההיפוך באתר האקדמיה ללשון העברית
הערות שוליים
[עריכה]- ↑ Andrew George, Manfred Krebernik, Two Remarkable Vocabularies: Amorite-Akkadian Bilinguals!, Revue d'assyriologie et d'archéologie orientale 116, 2022, p. 128
- ↑ צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 386