בומ"פ

מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

בומ"פ[עריכה]

  1. (דקדוק) ב', ו', מ', פ'.
    עיצורים שִׂפְתִּיים (כלומר, מקום חיתוכם הוא בשפתיים). בשל מקום חיתוכם הזהה, נוטים להתחלף זה בזה. (דוגמות: נשם-נשף-נשב, גב-גֵו, תאֵב-תאֲוָה)
    ו"ו החיבור שלפניהן, מקבלת שורוק. (דוגמות: "וּמלכותו ברצון קבלו עליהם...", מתוך התפילה; "חזק וּברוך"; "וּפר שני בן בקר תקח לחטאת", במדבר ח, ח).