התעתד

הִתְעַתֵּד[עריכה]

התכונן לעשות משהו, התכוון. פועל עזר: הזדמן והתכונן ל־. היה עתיד.
- ”וַיִּשְׁכּוֹן עָרִים נִכְחָדוֹת בָּתִּים לֹא יֵשְׁבוּ לָמוֹ אֲשֶׁר הִתְעַתְּדוּ לְגַלִּים“ (איוב טו, פסוק כח)
- "כי ביום אשר התעתד לשום לדרך מאהילעוו פעמיו, חלה פתאם ויאנש, ולתקופת ששה ימים לחליו, כ"א לחדש שבט שב רוחו השמימה." ("הכרמל", 10 בפברואר 1869, באתר עיתונות יהודית היסטורית)

המילה מופיעה פעם אחת במקרא.