התימר

הִתְיַמֵּר

לשון המקרא התפאר ביכולת שעדיין לא עמדה במבחן.
- ”וְאַתֶּם כֹּהֲנֵי ה' תִּקָּרֵאוּ, מְשָׁרְתֵי אֱלֹהֵינוּ יֵאָמֵר לָכֶם; חֵיל גּוֹיִם תֹּאכֵלוּ, וּבִכְבוֹדָם תִּתְיַמָּרוּ.“ (ישעיהו סא, פסוק ו)
- ”מעולם לא התיימר ולא עלתה על ליבו להיות כמין כל־בו מפורט לשימוש המבקשים פתרונות לשאלות הדור“ (דברים בטקס מתן פרס ישראל, מאת ס. יזהר, בפרויקט בן יהודה)
- ”ספר זה התיימר לחולל מהפכה בתפיסתנו את ההיסטוריה הישראלית מתקופת האבות ועד חורבן בית ראשון“ (הגשמת הציונות, מאת אהרן מגד, בפרויקט בן יהודה)

מילה יחידאית שפירושה לא ברור. לפי רוב המפרשים^[1] היא מקבילה למילה התאמר משורש א־מ־ר ב בהוראת: התגאה, התפאר. וראה עוד בסעיף 'פרשנים מפרשים'.

רש"י ור"י קרא פירשו מלשון תמורה (משורש מ־ו־ר), שיתחלפו עמם בכבודם.
ר"א מבלגנצי: "תתימרו– תהיו מרים ואדונים. כמו מרי חלמא לשנאך. ועל מרא שמיא התרוממת. והיו"ד כמו של תתיפה".