היליל

הֵילִיל

לשון המקרא קָרָא בְּקוֹל בֶּכִי מִתּוֹךְ צַעַר.
- ”לָכֵן יְיֵלִיל מוֹאָב לְמוֹאָב כֻּלֹּה יְיֵלִיל: לַאֲשִׁישֵׁי קִיר-חֲרֶשֶׂת תֶּהְגּוּ, אַךְ-נְכָאִים“ (ישעיהו טז, פסוק ז)
- "רֵעַי בִּי יְהַתֵּלוּ/ מַה לְּךָ אֶרֶץ מוֹרָשָׁה?/ שָׁם אִיִּים יֵילִילוּ –/ תּוּר לְךָ אֶרֶץ חֲדָשָׁה!" "חוּשׁוּ, אַחִים, חוּשׁוּ ", יחיאל מיכל פינס
- "כָּבָה כּוֹכָב, הֵילִיל הַסַּעַר./ בָּכָה הַטָּלֶה, פָּעָה הַגְּדִי -/ הִי-הִי-הִי-הִי - לֹא בִּכְדִי" "צִלְצְלוּ מְצִלּוֹת", מתתיהו שלם

השורש י־ל־ל הוא שורש מגזרת נפי"ו.

בבניין הפעיל בזמן העתיד קיימות שתי דרכים להטיית שורש זה; יְיֵלִיל המקובלת בלשון המקרא, או יֵילִיל המקובלת בלשון העברית החדשה.