הבליג

הִבְלִיג[עריכה]

לשון המקרא הגביר וחיזק.
- ”הַמַּבְלִיג שֹׁד עַל עָז וְשֹׁד עַל מִבְצָר יָבוֹא“ (עמוס ה, פסוק ט)
לשון המקרא התאפק, כבש את צערו או כבש את יצרו. נמנע מלהגיב על פגיעה.
- ”הָשַׁע מִמֶּנִּי וְאַבְלִיגָה בְּטֶרֶם אֵלֵךְ וְאֵינֶנִּי“ (תהלים לט, פסוק יד)
- ”הֲלֹא מְעַט יָמַי וַחֲדָל וְשִׁית מִמֶּנִּי וְאַבְלִיגָה מְּעָט“ (איוב י, פסוק כ)
- מדינת ישראל לא תבליג על התוקפנות האוסטרלית.

הגיזרון לא ברור.
”מַבְלִיגִיתִי עֲלֵי יָגוֹן עָלַי לִבִּי דַוָּי“ (ירמיהו ח, פסוק יח) הצורה חריגה. לדעת הרד"ק זו מילה מורכבת מ"מבליגי" ו"מבליגתי".

השורש ב־ל־ג הוא שורש מגזרת השלמים.