דרוך

דָּרוּך[עריכה]

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	דרוך
הגייה^*	daruch
חלק דיבר	תואר
מין	זכר
שורש	ד־ר־ך
דרך תצורה	משקל קָטוּל
נטיות	נ׳ דְּרוּכָה, ר׳ דְּרוּכִים, נ"ר דְּרוּכוֹת

שנדרך, שהופעל עליו לחץ ברגלי אדם.
- ענבים הדרוכים בגת
מתוח בכוח, מיתר קשת וכדומה, המוכן לשחרור.
- "כִּי מִפְּנֵי חֲרָבוֹת נָדָדוּ מִפְּנֵי חֶרֶב נְטוּשָׁה וּמִפְּנֵי קֶשֶׁת דְּרוּכָה" (ישעיהו כא)
בהשאלה: כלי נשק מוכן להפעלה. כשהקליע בבית הבליעה.
- יצאנו לסיור כשהנשק דרוך ונצור.
בהשאלה: מוכן לפעולה, קשוב, מרוכז.
- "אֵי שָׁם בְּלֵב הַלַּיְלָה דָּרוּךְ וַחֲרִישִׁי / אוֹרֵב לִי מְבַקֵּשׁ נַפְשִׁי." (שבחי מעוז, מאת נעמי שמר)
- הוא המתין דרוך בפינת הרחוב, עיניו סורקות את האפילה.

1. הפועל קיים במקורות דָּרַך, שורש ד־ר־ך, 2. ע"פ הנוהג למתוח את מיתר הקשת בחוזקה ברגל. (מצודות ישעיהו שם).