דרוך
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
דָּרוּך[עריכה]
| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | דרוך |
| הגייה* | daruch |
| חלק דיבר | תואר |
| מין | זכר |
| שורש | ד־ר־ך |
| דרך תצורה | משקל קָטוּל |
| נטיות | נ׳ דְּרוּכָה, ר׳ דְּרוּכִים, נ"ר דְּרוּכוֹת |
- שנדרך, שהופעל עליו לחץ ברגלי אדם.
- ענבים הדרוכים בגת
- מתוח בכוח, מיתר קשת וכדומה, המוכן לשחרור.
- "כִּי מִפְּנֵי חֲרָבוֹת נָדָדוּ מִפְּנֵי חֶרֶב נְטוּשָׁה וּמִפְּנֵי קֶשֶׁת דְּרוּכָה" (ישעיהו כא)
- בהשאלה: כלי נשק מוכן להפעלה. כשהקליע בבית הבליעה.
- יצאנו לסיור כשהנשק דרוך ונצור.
- בהשאלה: מוכן לפעולה, קשוב, מרוכז,
- הוא המתין דרוך בפינת הרחוב, עיניו סורקות את האפילה.
גיזרון[עריכה]
1. הפועל קיים במקורות דָּרַך, שורש ד־ר־ך, 2. ע"פ הנוהג למתוח את מיתר הקשת בחוזקה ברגל. (מצודות ישעיהו שם).
צירופים[עריכה]
- בטון דרוך (1)
- 'נחל דרוך'