דרוך

מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

דָּרוּךְ[עריכה]

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא דרוך
הגייה* daruch
חלק דיבר תואר
מין זכר
שורש ד־ר־ך
דרך תצורה משקל קָטוּל
נטיות נ׳ דְּרוּכָה, ר׳ דְּרוּכִים,
נ"ר דְּרוּכוֹת
  1. שנדרך, שהופעל עליו לחץ ברגלי אדם.
    • ענבים הדרוכים בגת.
  2. מתוח בכוח, מיתר קשת וכדומה, המוכן לשחרור.
    • ”אֲשֶׁר חִצָּיו שְׁנוּנִים, וְכָל־קַשְּׁתֹתָיו דְּרֻכוֹת; פַּרְסוֹת סוּסָיו כַּצַּר נֶחְשָׁבוּ, וְגַלְגִּלָּיו כַּסּוּפָה.“ (ישעיהו ה, פסוק כח)
    • ”כִּי־מִפְּנֵי חֲרָבוֹת נָדָדוּ, מִפְּנֵי חֶרֶב נְטוּשָׁה; וּמִפְּנֵי קֶשֶׁת דְּרוּכָה, וּמִפְּנֵי כֹּבֶד מִלְחָמָה.“ (ישעיהו כא, פסוק טו)
  3. בהשאלה מן (2): כלי נשק מוכן להפעלה. כשהקליע בבית הבליעה.
    • יצאנו לסיור כשהנשק דרוך ונצור.
  4. בהשאלה מן (2,3): מוכן לפעולה, קשוב, מרוכז.
    • "אֵי שָׁם בְּלֵב הַלַּיְלָה דָּרוּךְ וַחֲרִישִׁי / אוֹרֵב לִי מְבַקֵּשׁ נַפְשִׁי." (שבחי מעוז, מאת נעמי שמר)
    • הוא המתין דרוך בפינת הרחוב, עיניו סורקות את האפלה.

גיזרון[עריכה]

  1. בינוני פעול מן דָּרַך.
  2. ע"פ הנוהג למתוח את מיתר הקשת בחוזקה ברגל. (מצודות ישעיהו שם). המילה מופיעה פעמיים בלבד במקרא, בפסוקים לעיל.

צירופים[עריכה]

נגזרות[עריכה]

מילים נרדפות[עריכה]

ניגודים[עריכה]

תרגום[עריכה]