גוליר

גּוּלְיָר

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	גולייר
הגייה*	goolyar
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש
דרך תצורה	שאילה
נטיות	ר׳ גּוּלְיָרִים

1. לשון חז"ל נושא כלים.

   • ”ולא זזו משם ולא סגפוהו מפני שהוא גולייר.“ (תוספתא, מסכת סוטה – פרק ג, הלכה ג)
   • ”תדע, שהרי גוליירין יורדין ומתגרין במלחמה וגבורים יורדין ומנצחין.“ (בבלי, מסכת ברכות – דף נג, עמוד ב)
   • "מיכאל וגבריאל היו מתיראין ממשה, והיום אפילו הגוליירין שבהן לא היה יכול (משה) להסתכל בהן" (קהלת רבה ט)
   • "ועתה ישיבני רבינו ע"י גולייר שיבא / עמו ישלח מכתבו / ואל יחר אפו בעבדו.." (ר' יעקב ב"ר ישראל, ספר הישר (חלק התשובות) סימן נג)

גיזרון

• מיוונית: galiarios) γαλιάριος) - נושא כלים. משמש לפעמים גם ככינוי לחייל רגלי פשוט.
• לדעת קוהוט (ערוך השלם) הכוונה רץ (שליח מהיר), חייל רגלי, והוא מלטינית: celer - רץ, מהיר.

פרשנים מפרשים

• רש"י (סנהדרין צז ע"ב): נושא כלים.
• המאירי (נזיר סו ע"ב): "גוליירין- עבדים ורגלִיים."
• הערוך (גליור) ומיוחס לרש"י (נזיר סו ע"ב): "גוליירין- חלשין."

מילים נרדפות

• נושא כלים