מקור המילה הינו מהמדרש על השם "מָרְדֳּכַי בִּלְשָׁן", המופיע בין שמות האנשים ששבו מגלות בבל ליהודה בימי עזרא ונחמיה: "הַבָּאִים עִם-זְרֻבָּבֶל, יֵשׁוּעַ נְחֶמְיָה עֲזַרְיָה רַעַמְיָה נַחֲמָנִי מָרְדֳּכַי בִּלְשָׁן מִסְפֶּרֶת בִּגְוַי--נְחוּם בַּעֲנָה: מִסְפַּר, אַנְשֵׁי עַם יִשְׂרָאֵל." (נחמיה ז ז). בתלמוד הבבלי נדרש שמו ככינוי לאדם חכם ששלט בשפות רבות: "דאמר רבי יוחנן: אין מושיבים בסנהדרין אלא בעלי חכמה, בעלי מראה, בעלי קומה, בעלי זקנה, בעלי כשפים ויודעים שבעים לשון, שלא תהא סנהדרין שומעת מפי התורגמן אלא דהוה בייל לישני ודריש (בולל ומערבב הלשונות, רש"י). והיינו דכתיב במרדכי בלשן." בבלי, מסכת מנחות, ס"ה, א'.
השם "מָרְדֳּכַי בִּלְשָׁן" (נחמיה ז ז) מקורו מהאכדית בהגיית בֶּלשֻׁנֻ (Bēlšunu)+ גרסה מגויירת של שם האל הבבלי מרדוך (marduk). זהו שם תיאופורי המכיל את שם האלוהות Bēl, המקביל ל'בעל' בשפות השמיות הצפון-מערביות (כידוע, באכדית נעלם העיצור ע'). בעברית התקבלה הצורה "בִּל" ולא "בֵּל" בעקבות התקצרות של התנועה המקורית בהברה סגורה בלתי-מוטעמת.[1] הרכיב השני בשם הוא šunu- שהוא בעצם כינוי קניין המציין "שלהם". בסיכומו של דבר, משמעותו המקוריות של השם הייתה בערך 'אלוהיהם'/'בעליהם'. אם כך, מדרש השם שהובא לעיל בעצם מתבסס על אטימולוגיה עממית: ההופעה לכאורה של המילה "לשן" (=לשון) בתוך השם.
ההגייה העברית המודרנית, שלא כמו הצורה המקראית, היא בַּלְשָׁן, עם תנועת a ולא תנועת i הבאה לאחר העיצור [b], מן הסתם בשל השפעת משקל קַטְלָן, המזוהה במיוחד עם בעלי תכונה או מקצוע.
↑Steiner, Richard C., "Why Bishlaem Cannot Rest "In Peace": On the Aramaic and Hebrew Sound Changes That Conspired to Blot Out the Remembrance of Bel-Shalam the Archivist", JBL 126, 2007, 392-401.
ערך בוויקיפדיה: בלשנות