בלש
מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
| ניתוח דקדוקי - פועל |
| כתיב מלא |
בלש |
| שורש וגזרה |
ב־ל־שׁ, שלמים |
| בניין |
פָּעַל |
- לשון חז"ל חיפש.
-
- וּבְלַשׁ וְלָא אַשְׁכַּח יָת צַלְמָנַיָּא. תרגום אונקלוס לבראשית לא לה: וַיְחַפֵּשׂ וְלֹא מָצָא אֶת הַתְּרָפִים.
- עקב וחיפש על מנת לגלות פעילות או מעשה של אדם או של קבוצה, במיוחד אלה הנעשים בסתר.
-
- בלשי המשטרה בולשים אחר החשודים בסחר בסמים.
| ניתוח דקדוקי |
| כתיב מלא |
בלש |
| הגייה* |
balash |
| חלק דיבר |
שם־עצם |
| מין |
זכר |
| שורש |
ב־ל־שׁ |
| דרך תצורה |
משקל קַטָּל |
| נטיות |
ר' בַּלָּשִׁים; נ' בַּלָּשִׁית |
- מי שתפקידו או מקצועו לחפש או לבלוש.
-
- הבלש צילם תמונות של המתחזים הגונבים רכוש.
- מארמית: מי שממונה לחפש, לפי "ותלוי מקל הבלשין מפני שהן מסייעין בשעת המלאכה" (משנה, מסכת כלים, פרק טו, משנה ד). ראו גם בולשת.
מילים נרדפות[עריכה]
