בלן

בַּלָּן

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	בלן
הגייה^*	balan
חלק דיבר	תואר
מין	זכר
שורש	ב־ל־ל
דרך תצורה	משקל קַטְלָן
נטיות	בַּלַּן־; נ׳ בַּלָּנִית; ר׳ בַּלָּנִים, בַּלָּנֵי־; נ"ר בַּלָּנִיוֹת

לשון חז"ל אדם העובד בבית מרחץ.
- ”נְתָנָהּ לַבַּלָּן, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא רָחַץ, מָעַל, שֶׁהוּא אוֹמֵר לוֹ, הֲרֵי מֶרְחָץ פְּתוּחָה, הִכָּנֵס וּרְחוֹץ.“ (משנה, מסכת מעילה – פרק ה, משנה ד)
- ”הוא, ד. ששר העברי [...] בחר במלאכתו של... בַּלָן. 'אמבטאות קרים' הוא עורך למשוררים העברים.“ (רשמי קורא (העברי החדש), מאת יוסף חיים ברנר, בפרויקט בן יהודה)

מיוונית: balaneus) βαλανεύς) באותה משמעות.^[1] כיום משמשת המילה לתיאור אדם העובד במקווה, ובפרט לנשים המלוות את נשים הטובלות במקווה.

ערך בוויקיפדיה: בלנית (יהדות)