בלום
בָּלוּם
[עריכה]| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | בלום |
| הגייה* | balum |
| חלק דיבר | תואר |
| מין | זכר |
| שורש | ב־ל־ם |
| דרך תצורה | משקל קָטוּל |
| נטיות | נ׳ בְּלוּמָה, ר׳ בְּלוּמִים, נ"ר בְּלוּמוֹת |
- לשון חז"ל עצוּר, חסוּם.
- "פיו בלום ורגליו מוחלמות - מחמת עצמו ישחט מחמת הרוח לא ישחט." (תוספתא בכורות ד,ד)
- בהשאלה: שלא הגיע לסוף דרכו או התפתחותו.
- "עדיין צורתם בלומה, אבל יכולים לשער שהוא עושה אדרת." (אורח נטה ללון, פרק 13, מאת ש"י עגנון)