מארמית: 'בקטן־פנים': זְעֵיר = עברית זָעִיר, קטן; אַנְפִּין = עברית אפיים, צורה זוגית של אף, במשמעות 'פנים' (כמו בביטוי 'אפיים ארצה').
על פי ספרות הקבלה בארמית (לראשונה בספר הזוהר): בה מתואר האל בשני תיאורים: "אריך אנפין" - ארוך הפנים (כנראה תרגום של הפסוק אל ארך אפיים), ו"זעיר אנפין": קטן הפנים.
