מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
| ניתוח דקדוקי |
| כתיב מלא | אסל |
| הגייה* | esel |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | |
| דרך תצורה | משקל קֵטֶל |
| נטיות | ר׳ אֲסָלִים; אסל־, ר׳ אֶסְלֵי־ |
אסל
- לשון חז"ל מוט הנשען על הכתפיים לנשיאת שני דליים.
- ”קְנֵה מֹאזְנַיִם, וְהַמָּחוֹק שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן בֵּית קִבּוּל מַתָּכוֹת, וְהָאֵסֶל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ בֵּית קִבּוּל מָעוֹת [...] – הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִין.“ (משנה, מסכת כלים – פרק יז, משנה טז)
- ”הַמְמַלֵּא לוֹ וּלְחַטָּאת, מְמַלֵּא אֶת שֶׁלּוֹ תְּחִלָּה וְקוֹשְׁרוֹ בָּאֵסֶל וְאַחַר כָּךְ מְמַלֵּא אֶת שֶׁל חַטָּאת.“ (משנה, מסכת פרה – פרק ז, משנה ה)
- במקומות נידחים גם כיום מביאים מים מהאגם לכפר בדליים ואסל.
- מיוונית: asilla) ἄσιλλα), באותה משמעות.[1]
- ↑ נורית שובל־דודאי, גלוסר המילים השאולות מן היוונית ומן הרומית במקורות היהודיים הבתר־מקראיים. האקדמיה ללשון העברית, תשע"ט.
