אנקור

אַנְקוֹר[עריכה]

לשון חז"ל פרט ממשפחה של ציפורי־שיר קטנות.
- ”עַל הַגָּדֵר קָפַץ אַנְקוֹר, / אַנְקוֹר קָטָן, אַנְקוֹר אָפֹר. / קָפַץ נִתֵּר לוֹ פֹּה וָשָׁם – / פִּתְאֹם פָּרַח וְנֶעְלַם.“ (הַאַנְקוֹר, מאת אנדה עמיר-פינקרפלד בזֶמֶרֶשֶׁת)
- ”מָה אַנְקוֹר מְצַפְצֵף, וּצְרָצַר מְצַרְצֵר, וְהַר מְהַדְהֵד, וְאִישׁ מְהַרְהֵר...“ (חֲקוּקוֹת אוֹתִיּוֹתַיִךְ, מאת אברהם רגלסון, בפרויקט בן יהודה)
- ”עָלָיו בְּרֹאשׁ אָמִיר שָׁם קֵן לְאֶפְרֹחָיו שֶׁל-אַנְקוֹר לַקְּטַנִּים, יוֹשְׁבִים בְּמַחֲבֵא אִילָן וּבְסֵתֶר הֶעָלִים יִשְׁכֹּנוּ“ (איליאדה, מאת הומרוס, תרגום: שאול טשרניחובסקי, בפרויקט בן יהודה)

המילה מופיעה פעם אחת בתלמוד הבבלי: ”ההוא צנא דאינקורי דאתיא לקמיה“ (בבלי, מסכת חולין – דף נז, עמוד א)

ערך בוויקיפדיה: אנקור

טקסונומיה בוויקימינים: Passeridae

תמונות ומדיה בוויקישיתוף: דרוריים