אמום

אִמּוּם

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	אימום
הגייה*	imum
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש
דרך תצורה	שאילה מלועזית
נטיות	אִמּוּם־; אִמּוּמִים, אִמּוּמֵי־

1. לשון חז"ל תבנית עץ או מתכת של כף רגל, של ראש או של גוף אדם, על פיה מעצבים ותופרים נעל, כובע או בגד.

   • ”ומפרקין את המנעל מעל גבי האימום ואין מחזירים אותו.“ (ירושלמי, מסכת משנה א – דף מו, עמוד א)
   • ”ותיק כינורות, והאמום של גודלי מצנפות, והמרכוף של זמר ... וטפוס של תפילה, ואמום של עושה סותות, הרי אלו טהורים.“ (משנה, מסכת כלים – פרק טז, משנה ז)

גיזרון

• בסורית: אָמוּמָא (מילון אבן שושן, 2003).

צירופים

• אִמּוּם לְכוֹבָעִים, אִמּוּם ראֹשׁ
• אִמּוּם לְנַעַל, אִמּוּם סַנְּדְלָרִים
• אִמּוּם חַיָּטִים

תרגום

• אנגלית: last‏‏‏‏ (סנדלרות); mannequin‏‏‏‏ (חייטות)
• צרפתית: forme‏‏‏‏ (סנדלרות); modèle‏, mannequin‏‏‏‏ (חייטות)