איש רכיל

אִישׁ רָכִיל

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	איש רכיל
הגייה*	ish rakhil
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש
דרך תצורה	ביטוי
נטיות

1. מוציא לשון דיבה.

   • "אֲנָשַׁי רָכִיל הָיוּ בְּךָ לְמַעַן שְׁפָךְ דָּם" (יחזקאל כ"ב, ט')
   • ”וחצר המלך מלאה שערורה נוראה, כי מכעס או משנאה הלך כל איש רכיל ברעהו, ורבים מצאו חפצם בחמת המלך המשַׁכּלת להנקם מאנשי עברתם.“ (תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים, מאת יוסף בן מתתיהו, בפרויקט בן יהודה)

גיזרון

• מן המקרא.

נרדפות

• הולך רכיל
• מלשין

ראו גם

• רכיל