מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
אֵיפַּרְכִיָּא[עריכה]
| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
איפרכיא
|
| הגייה* |
eparchiya
|
| חלק דיבר |
שם־עצם
|
| מין |
נקבה
|
| שורש |
|
| דרך תצורה |
איפרך + ־ִיָּה
|
| נטיות |
אֵיפַּרְכִיַּת־; ר׳ אֵיפַּרְכִיּוֹת
|
- לשון חז"ל [ארכאי] מחוז אדמיניסטרטיבי באימפריה הרומית.
- ”בְּנֵי דְיֶפֶת גוֹמֶר וּמָגוֹג וּמָדַי וְיָוָן וְתוּבָל וּמֶשֶׁךְ וְתִירָס וְשׁוּם אַפַּרְכְיוּתְהוֹן אַפְרִיקֵי וְגַרְמַנְיָא וּמָדַי וּמַקֵדוֹנִיָא וְיַתִינְיָא וְאוּסְיָא וְתַרְקֵי.“ (יונתן על בראשית י – פסוק ב)
- "אמר שמא מלכות מרדה בי, הוא משלח לכל איפרכיא ואיפרכיא ולא מצא שמרדה בו מלכות" (ילקוט שמעוני/תהלים/רמז תתיב)
- ”הפקיד הגדול שבחכרנים היה נוהג שררה באיפרכיא שלו ומטיל שם אימה יתרה מדעתו ושלא מדעתו.“ (בעמק הבכא, מאת מנדלי מוכר ספרים, בפרויקט בן יהודה)
- מיוונית: ὲπαρχία . במזרח המילה איפרכיא התבססה דרך הארמית.[1]
- אנגלית: eparchy
- לטינית: eparchia
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ ירחם שמשוביץ. דף שבועי. אוניברסיטת בר-אילן.[1]
