אבן אזל
אֶבֶן אֵזֶל
[עריכה]| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | אבן אזל |
| הגייה* | even ezel |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | נקבה |
| שורש | |
| דרך תצורה | צרף |
| נטיות | ר׳ אַבְנֵי אֵזֶל |
- לשון המקרא סלע אבן בולטת שמשמשת סימן לעוברי אורח.
- ”וּבָאתָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר נִסְתַּרְתָּ שָּׁם בְּיוֹם הַמַּעֲשֶׂה וְיָשַׁבְתָּ אֵצֶל הָאֶבֶן הָאָזֶל“ (שמואל א׳ כ, פסוק יט)
מקור
[עריכה]- מן המקרא השורש א־ז־ל משמעו הליכה כמו בפועל אזל.
- יש שסוברים כי הביטוי אבן האזל הסתום מקורו בשיבוש הכתוב: "מאצל הנגב" המופיע מאוחר יותר בפסוק מא'- ”הַנַּעַר בָּא וְדָוִד קָם מֵאֵצֶל הַנֶּגֶב“ (שמואל א׳ כ, פסוק מא), אולם בתרגום השבעים במקום הביטוי אבן העזר מופיעה המילה ביוונית עתיקה: ארגב (εργαβ) בהוראת אבן ,אבן גזית. (בסורית אַרגוֹבְלַיָא בהוראת: סתת) בארמית-סורית המילה ארגובּ (ˀrgwb) קושרה עם עבודה זרה ומאחר שחששו הסופרים הקדומים לקשר את דוד המלך לעבודה זרה שהיתה בנוסף עלולה לייצר הילת קודש למקום, שובשו המילים לכדי הצירוף הלא ברור: 'אבן האזל' [1]
ביטויים קרובים
[עריכה]תרגום
[עריכה]- אנגלית: milestone
מידע נוסף
[עריכה]המילה אֵזֶל מופיעה פעם אחת במקרא בצירוף זה (אָזֶל זו צורה של סוף משפט). ופעם נוספת בארמית כעין פועל עזר ”וַאֲמַר לֵהּ אֵל מָאנַיָּא שֵׂא אֵזֶל אֲחֵת הִמּוֹ בְּהֵיכְלָא“ (עזרא ה, פסוק טו) ואמר לו על הכלים האלה שא והורד (והנח) אותם בהיכל.
ראו גם
[עריכה]סימוכין
[עריכה]- ↑ אנצ' מקראית, אבן האזל