תשעה באב

תִּשְׁעָה בְּאָב

תאריך בלוח השנה העברי המציין את חורבן בית המקדש הראשון והשני. הצום הוא אחד ממנהגי האבלות הנהוגים ביום זה.
- ”לא נבוכדנצר וטיטוס קבעו לנו את יום אבלנו הלאֻמי בתשעה באב כי אם אנחנו בקשי ערפנו...אף לפי הדעה הזאת קבעו יחזקאל ובית דינו את תשעה באב ליום צום ואבל, בכי ומספד.“ (תשעה באב, מאת יוסף הלוי זליגר, בפרויקט בן יהודה)

תענית תשעה באב מוזכרת לראשונה במקרא בשם צום החמישי, צום על חורבן בית המקדש הראשון, בספר זכריה בסוף תקופת גלות בבל, בתקופה שבה החל כבר להיבנות בית המקדש השני. צום זה מכונה בשם 'צום החמישי', משום שחל בחודש החמישי למניין החודשים מחודש ניסן, דהיינו: בחודש אב. עם זאת לא מוזכר התאריך המדויק של הצום בחודש אב במקרא.