מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
פעם
|
| הגייה* |
paam
|
| חלק דיבר |
שם־עצם
|
| מין |
נקבה (זכר[1])
|
| שורש |
פ־ע־ם
|
| דרך תצורה |
משקל קֶטֶל
|
| נטיות |
ר׳ פְּעָמִים; פַּעַם־, ר׳ פַּעֲמֵי־; זוגי פַּעֲמַיִם
|
- לשון המקרא ביטוי-זמן לתיאור תופעה חוזרת.
- ”וַיֹּאמֶר הָאָדָם זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה כִּי מֵאִישׁ לֻקֳחָה זֹּאת.“ (בראשית ב, פסוק כג)
- ”וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם אֶת בְּכֹרָתִי לָקָח וְהִנֵּה עַתָּה לָקַח בִּרְכָתִי“ (בראשית כז, פסוק לו)
- ”זָכְרֵנִי נָא וְחַזְּקֵנִי נָא אַךְ הַפַּעַם הַזֶּה“ (שופטים טז, פסוק כח)
- בהשאלה: בעבר הרחוק.
- אני זוכר שפעם, בצעירותי, מחשב אחד תפס קומה שלמה.
- לשון המקרא[2] הכאה, נקישה.
- ”וַיְחַזֵּק חָרָשׁ אֶת צֹרֵף מַחֲלִיק פַּטִּישׁ אֶת הוֹלֶם פָּעַם אֹמֵר לַדֶּבֶק טוֹב הוּא וַיְחַזְּקֵהוּ בְמַסְמְרִים“ (ישעיהו מא, פסוק ז)
- לשון המקרא רגל.
- לשון המקרא בהשאלה מן (4): צעד, פסיעה.
- ”צֶדֶק לְפָנָיו יְהַלֵּךְ וְיָשֵׂם לְדֶרֶךְ פְּעָמָיו.“ (תהלים פה, פסוק יד)
- הגיע הזמן אומרת אימי!/הכל כבר מוכן ללכת למורי/ פאות על לחיי, הספר בידי/ מחיש פעמי ללכת למורי "המורי" / דקלון.
- 1. מקביל לאוגריתית: 𐎔𐎀𐎎𐎚 (פאַמת) - פעמים.
- 3. ככל הנראה קשור ל(1), שבעבר היו סופרים באמצעות הכאה או נקישה.
- 4. מקביל לאוגריתית: 𐎔𐎓𐎐 (פען) - רגל. אכדית: pēmu - ירך.
- ↑ פעם אחת במקרא ראו הפסוק בספר שופטים "...אך הפעם הזה"
- ↑ לחלק מהפרשנויות
- דפק, השמיע קול נקישה קצבי (בעיקר בהקשר של לב).
- בראותו את המחבל מתקדם לכיוונו, הוא הרגיש את לבו פועם בחזקה.
- מהמילה המקראית "פַּעַם" בהוראת: דפיקה, נקישה.
- לשון המקרא עורר לפעולה או לשירה.
- ”וַתָּחֶל רוּחַ ה' לְפַעֲמוֹ בְּמַחֲנֵה דָן בֵּין צׇרְעָה וּבֵין אֶשְׁתָּאֹל.“ (שופטים יג, פסוק כה)
- רוח היצירה פיעמה בו והוא החל מצייר בלהט, שעות רצופות ללא הפסק.
- עברית חדשה הורגש בעוצמה (עפ"ר בהקשר של רגש או תחושה).
- הופעה יחידאית בבניין פיעל. משורש פ־ע־ם המקראי בהוראת: נקישה, דפיקה, זעזוע. הפעלים המקראים משורש זה מוסבים בד"כ על "רוח", והכוונה שרוחו הזדעזעה. בבניין פיעל משמש בהקשר חיובי.
