מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא עסיס
הגייה * asis
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש ע־ס־ס
דרך תצורה משקל קָטִיל
נטיות ר׳ עֲסִיסִים; עֲסִיס־, ר׳ עָסִיסֵי־
לשון המקרא יין איכותי או מתוק ;[1] מיץ הפרי .
”הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם יְהוָה וְנִגַּשׁ חוֹרֵשׁ בַּקֹּצֵר וְדֹרֵךְ עֲנָבִים בְּמֹשֵׁךְ הַזָּרַע וְהִטִּיפוּ הֶהָרִים עָסִיס וְכָל הַגְּבָעוֹת תִּתְמוֹגַגְנָה.“ (עמוס ט , פסוק יג ) ”הָקִיצוּ שִׁכּוֹרִים וּבְכוּ וְהֵילִלוּ כָּל שֹׁתֵי יָיִן עַל עָסִיס כִּי נִכְרַת מִפִּיכֶם.“ (יואל א , פסוק ה ) ”וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא יִטְּפוּ הֶהָרִים עָסִיס וְהַגְּבָעוֹת תֵּלַכְנָה חָלָב וְכָל אֲפִיקֵי יְהוּדָה יֵלְכוּ מָיִם וּמַעְיָן מִבֵּית יְהוָה יֵצֵא וְהִשְׁקָה אֶת נַחַל הַשִּׁטִּים.“ (יואל ד , פסוק יח ) ”וְהַאֲכַלְתִּי אֶת מוֹנַיִךְ אֶת בְּשָׂרָם וְכֶעָסִיס דָּמָם יִשְׁכָּרוּן וְיָדְעוּ כָל בָּשָׂר כִּי אֲנִי יְהוָה מוֹשִׁיעֵךְ וְגֹאֲלֵךְ אֲבִיר יַעֲקֹב.“ (ישעיהו מט , פסוק כו ) ”אֶנְהָגֲךָ אֲבִיאֲךָ אֶל בֵּית אִמִּי תְּלַמְּדֵנִי אַשְׁקְךָ מִיַּיִן הָרֶקַח מֵעֲסִיס רִמֹּנִי.“ (שיר השירים ח , פסוק ב ) ”אֶשְׁתֶּה וְאֶשְׁתָּאֶה וְאֶמְהֹל אֶת עֲסִיס כּוֹסִי בְּמֵי עֵינַי אֲשֶׁר נִמְאָסוּ“ (עיני עננים בבכי נמאסו ר' משה אבן עזרא , בפרויקט בן יהודה ) ”פֹּה לִתְרוּעוֹת הַחַיִּים הִתְעוֹרֵר כָּל בַּד, וְרֶטֶט-הַחַיִּים כִּי חָלַף כָּל צִיץ, וּמָלְאוּ יוֹנְקוֹתָיו רֹב עָסִיס וָמִיץ“ (הַשָּׁמַיִם שְׁמֵי-תְכֵלֶת שאול טשרניחובסקי , בפרויקט בן יהודה ) הפרי הזה מלא עסיס . בהשאלה: כוח הַחַיּוּת הנמצא בדבר.
”וְעָב טַל כְּנַעְרָה תְּנַעֵר מִן שְׂעָרָהּ עֲלֵי אֶרֶץ רְסִיסֶיהָ, וְהַיָּם כְּשִׁכּוֹרָה, וְסָבְאֶיהָ נְחָלִים, וְנוֹזְלֵיהֶם עֲסִיסֶיהָ “ (עֲלֵיכֶם, בְּנֵי תוֹרָה וְתוֹפְשֶׂיהָ שמואל הנגיד , בפרויקט בן יהודה ) ”רַק-רֶגַע יִתְמַהְמַהּ הֶחָזוֹן, וּשְׁטָפַנִי גַל-מָתְקוֹ; וְאֶת כָּל עֲסִיס חַיָּי, עַד תַּמְצִיתוֹ, יַגְמִיאֵנִי בְאֶחָת“ (אֶחָד אֶחָד וּבְאֵין רוֹאֶה חיים נחמן ביאליק , בפרויקט בן יהודה ) לשון המקרא.
המילה נגזרה מהשורש ע־ס־ס,[2] ”וְעַסּוֹתֶם רְשָׁעִים כִּי יִהְיוּ אֵפֶר תַּחַת כַּפּוֹת רַגְלֵיכֶם“ (מלאכי ג , פסוק כא ) . משורש זה גזורות גם עיסה ועיסוי . פרשנים מפרשים [ עריכה ] חנוך יהודה קאהוט מעיר בספר "ערוך השלם" על השורש זה : "...ומזה השם עסיס בלשון מקרא פירושו יין שיוצא מהענבים על־ידי דריכה ורמיסה". הוא מציין כי ”יֵין מַלְכוּת“ (אסתר א , פסוק ז ) מתורגם "חמר עסיס דיאי למשתי מלכא".מילים נרדפות [ עריכה ]
