מקור הביטוי במקרא והוא מופיע בו למעלה מ-40 פעם [1], אך משמעותו הקדומה של הביטוי אינה ברורה. יש המפרשים אותו כרגש חיובי כללי שמוצא אדם אצל זולתו, ויש המקשרים אותו באופן יחידני לרגש החמלה (מלשון חנ"ן, כבהופעת חן חסד ורחמים בתפילת העמידה היהודית), ומפרשים אותו כהכרת אדם בחמלת הזולת כלפיו.[2]
הביטוי התקבע כביטוי חיבה, שביעות רצון, התפעלות וכד' כלפי דבר מה, מחפץ, דרך רעיון, תכונה ועד אדם; לחילופין הוא משמש לביטוי רצון, חשק, בדבר מה או מישהו, על לשון 'אותו אני רוצה', או 'את זה אני רוצה'.