מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
 ערך זה עוסק בחֵן, שם עצם. לערך העוסק בחַן, פועל; ראו חָנַן.
|
| לערך העוסק בשם מקום; ראו חַאן.
|
| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
חן
|
| הגייה* |
khen
|
| חלק דיבר |
שם־עצם
|
| מין |
זכר ונקבה
|
| שורש |
ח־נ־ן
|
| דרך תצורה |
משקל קֵטֶל
|
| נטיות |
כ׳ חִנּוֹ, חִנָּהּ, חִנָּם
|
- תכונת נחמדות, אטרקטיביות, מראה חביב ויפה.
- ”יָפְיָפִיתָ מִבְּנֵי אָדָם, הוּצַק חֵן בְּשְׂפְתוֹתֶיךָ; עַל-כֵּן בֵּרַכְךָ אֱלֹהִים לְעוֹלָם.“ (תהלים מה, פסוק ג)
- ”תִּתֵּן לְרֹאשְׁךָ לִוְיַת-חֵן; עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת תְּמַגְּנֶךָ.“ (משלי ד, פסוק ט)
- ”שֶׁקֶר הַחֵן, וְהֶבֶל הַיֹּפִי; אִשָּׁה יִרְאַת יהוה, הִיא תִתְהַלָּל.“ (משלי לא, פסוק ל)
- אף כי אישה זו לא ניחנה בחכמה מרובה, יש בפניה חן רב השובה את לבי.
- שם פרטי לזכר ולנקבה.
- ”וְהָעֲטָרֹת תִּהְיֶה לְחֵלֶם וּלְטוֹבִיָּה וְלִידַעְיָה וּלְחֵן בֶּן-צְפַנְיָה לְזִכָּרוֹן בְּהֵיכַל יְהוָה“ (זכריה ו, פסוק יד)
- השמות המקוצרים חן, וחנא ידועים מכתובות אמוריות, פוניות, ופיניקיות המה מיסוד "חן" ומתקשרות בהוראתן ל:'נדיבות', 'רחמים'. במקרא, מופיעות הן גם כשמות פרטיים - ”חֵנָדָד“ (עזרא ג, פסוק ט) , ”חַנָּה“ (שמואל א׳ א, פסוק כב) . השווה השם באכדית "חִניבֶּי" Khinnibei [1]. ערבית כפועל בהגיית חנֲ حَنَّ בהוראת להזדהות, להקשר,לרחם.
צירופים וראשי תיבות
[עריכה]- חן, באתר האקדמיה ללשון העברית, 2 באוגוסט 2020
- ↑ עורך/כים: בנימין מזר, אנציקלופדיה מקראית : אוצר הידיעות של המקרא ותקופתו - ג ,ירושלים ,מוסד ביאליק, תשכ"ה - 1965 ,עמוד: 201
