חן

מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
ערך זה עוסק בחֵן, שם עצם. לערך העוסק בחַן, פועל; ראו חָנַן.
לערך העוסק בשם מקום; ראו חַאן.

חֵן[עריכה]

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא חן
הגייה* khen
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר ונקבה
שורש ח־נ־ן
דרך תצורה משקל קֵטֶל
נטיות כ׳ חִנּוֹ, חִנָּהּ, חִנָּם
  1. תכונת נחמדות, אטרקטיביות, מראה חביב ויפה.
    • ”יָפְיָפִיתָ מִבְּנֵי אָדָם, הוּצַק חֵן בְּשְׂפְתוֹתֶיךָ; עַל-כֵּן בֵּרַכְךָ אֱלֹהִים לְעוֹלָם.“ (תהלים מה, פסוק ג)
    • ”תִּתֵּן לְרֹאשְׁךָ לִוְיַת-חֵן; עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת תְּמַגְּנֶךָ.“ (משלי ד, פסוק ט)
    • ”שֶׁקֶר הַחֵן, וְהֶבֶל הַיֹּפִי; אִשָּׁה יִרְאַת יהוה, הִיא תִתְהַלָּל.“ (משלי לא, פסוק ל)
    • אף כי אישה זו לא ניחנה בחכמה מרובה, יש בפניה חן רב השובה את לבי.
  2. שם פרטי לזכר ולנקבה.
    • ”וְהָעֲטָרֹת תִּהְיֶה לְחֵלֶם וּלְטוֹבִיָּה וְלִידַעְיָה וּלְחֵן בֶּן-צְפַנְיָה לְזִכָּרוֹן בְּהֵיכַל יְהוָה“ (זכריה ו, פסוק יד)

גיזרון[עריכה]

  • השמות המקוצרים חן, וחנא ידועים מכתובות אמוריות, פוניות, ופיניקיות המה מיסוד "חן"‎ ומתקשרות בהוראתן ל:'נדיבות', 'רחמים'. במקרא, מופיעות הן גם כשמות פרטיים - ”חֵנָדָד“ (עזרא ג, פסוק ט) , ”חַנָּה“ (שמואל א׳ א, פסוק כב) . השווה השם באכדית "חִניבֶּי" Khinnibei [1]. ערבית כפועל בהגיית חנֲ حَنَّ בהוראת להזדהות, להקשר,לרחם.

צירופים וראשי תיבות[עריכה]

נגזרות[עריכה]

מילים נרדפות[עריכה]

תרגום[עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכה]

  • חן, באתר האקדמיה ללשון העברית, 2 באוגוסט 2020

סמוכין[עריכה]

  1. עורך/כים: בנימין מזר, אנציקלופדיה מקראית : אוצר הידיעות של המקרא ותקופתו - ג ,ירושלים ,מוסד ביאליק, תשכ"ה - 1965 ,עמוד: 201