כליה

כִּלְיָה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	כליה
הגייה^*	kilya
חלק דיבר	שם־עצם
מין	נקבה
שורש	כ־ל־י/ה
דרך תצורה	משקל קִטְלָה
נטיות	ר׳ כְּלָיוֹת; נס׳ כִּלְיַת־, נ"ר כִּלְיוֹת־

אבר להפרשת השתן בגופם של בני אדם ויונקים אחרים. בהשאלה: מקומו של המצפון.^[1]
- ”וְאֶת הַחֲלָבִים מִן הַשּׁוֹר וּמִן הָאַיִל הָאַלְיָה וְהַמְכַסֶּה וְהַכְּלָיֹת וְיֹתֶרֶת הַכָּבֵד.“ (ויקרא ט, פסוק יט)
- ”אַף לֵילוֹת יִסְּרוּנִי כִלְיוֹתָי“ (תהלים טז, פסוק ז)
- שתי כליות בגוף האדם בצד הגבי של הבטן.

ערך בוויקיפדיה: כליה

תמונות ומדיה בוויקישיתוף: כליות

↑ אצל הקדמונים הכליה היא מקור העצה והדעת: ”מהיכן למד את התורה? אלא זימן לו הקדוש ברוך שתי כליותיו כמין שני רבנים והיו נובעות ומלמדות אותו תורה וחכמה.“ (בראשית רבה, פרשה סא, סימן א); ”תנו רבנן: שתי כליות יש בו באדם, אחת יועצתו לטובה ואחת יועצתו לרעה.“ (בבלי, מסכת ברכות – דף סא, עמוד א).

בעיות בהפעלת קובץ זה? ראו media help.

אבדן, השמדה.
- ”נתחייבו שונאיהם של ישראל כלייה“ (בבלי, מסכת סנהדרין – דף סג, עמוד א)

השורש כ־ל־ה הוא שורש מגזרת נל"י/ה.