כליה
מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
כִּלְיָה [עריכה]
| ניתוח דקדוקי |
| כתיב מלא |
כליה |
| הגייה* |
kilya |
| חלק דיבר |
שם־עצם |
| מין |
נקבה |
| שורש |
|
| דרך תצורה |
|
| נטיות |
ר' כְּלָיוֹת |
- אבר להפרשת השתן בגופם של בני אדם ויונקים אחרים. בהשאלה: מקומו של המצפון[1].
-
- "וְאֶת הַחֲלָבִים מִן הַשּׁוֹר וּמִן הָאַיִל הָאַלְיָה וְהַמְכַסֶּה וְהַכְּלָיֹת וְיֹתֶרֶת הַכָּבֵד." (ויקרא ט׳ – פסוק י״ט)
- "אַף לֵילוֹת יִסְּרוּנִי כִלְיוֹתָי" (תהלים ט״ז – פסוק ז׳)
- שתי כליות בגוף האדם בצד הגבי של הבטן.
- ↑ אצל הקדמונים הכליה היא מקור העצה והדעת: "מהיכן למד את התורה? אלא זימן לו הקדוש ברוך שתי כליותיו כמין שני רבנים והיו נובעות ומלמדות אותו תוררה וחכמה." (בראשית רבה, פרשה סא, סימן א); "תנו רבנן: שתי כליות יש בו באדם, אחת יועצתו לטובה ואחת יועצתו לרעה." (בבלי, מסכת ברכות – דף ס״א, עמוד א׳).
קישורים חיצוניים [עריכה]
כְּלָיָה [עריכה]
| ניתוח דקדוקי |
| כתיב מלא |
כליה |
| הגייה* |
klaya |
| חלק דיבר |
שם־עצם |
| מין |
נקבה |
| שורש |
כ־ל־ה |
| דרך תצורה |
|
| נטיות |
|
- אבדן, השמדה.
-
- לשון חז"ל לפי שורש מקראי.
השורש כ־ל־ה הוא שורש מגזרת נל"י/ה.
נטיות הפעלים [עריכה]
| כ־ל־ה |
עבר |
הווה/בינוני |
עתיד |
ציווי |
שם הפועל |
| קַל |
כָּלָה |
כּוֹלֶה |
יִכְלֶה |
כְּלֵה |
לִכְלוֹת |
| נִפְעַל |
-אַיִן- |
-אַיִן- |
-אַיִן- |
-אַיִן- |
-אַיִן- |
| הִפְעִיל |
-אַיִן- |
-אַיִן- |
-אַיִן- |
-אַיִן- |
-אַיִן- |
| הֻפְעַל |
-אַיִן- |
-אַיִן- |
-אַיִן- |
-אין- |
-אין- |
| פִּעֵל |
כִּלָּה |
מְכַלֶּה |
יְכַלֶּה |
כַּלֵּה |
לְכַלּוֹת |
| פֻּעַל |
כֻּלָּה |
מְכֻלֶּה |
יְכֻלֶּה |
-אין- |
-אין- |
| הִתְפַּעֵל |
הִתְכַּלָּה |
מִתְכַּלֶּה |
יִתְכַּלֶּה |
הִתְכַּלֵּה |
לְהִתְכַּלּוֹת |