מצפון
מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
[עריכה] מַצְפּוּן
| ניתוח דקדוקי |
| כתיב מלא |
מצפון |
| הגייה* |
matspun |
| חלק דיבר |
שם־עצם |
| מין |
זכר |
| שורש |
צ־פ־ן, שלמים |
| דרך תצורה |
|
| נטיות |
ר' מַצְפּוּנִים |
- בלשון המקרא, רק ברבים דברים שמוצפנים, שהוחבאו במיסתור, אוצרות חבויים.
-
- "אֵיךְ נֶחְפְּשׂוּ עֵשָׂו, נִבְעוּ מַצְפֻּנָיו." (עובדיה א, ו)
- בהשאלה מ(1), רק ברבים סודות, מה שאדם מסתיר.
-
- הזהר פן תגלה מצפוניך לאיש תככים
- התחושה מהו הדבר הנכון לעשותו והדחף לעשות את הנכון והצודק. (הערה: בבנית משפט מתיחסים אל המצפון כאילו היה אבר בגוף).
-
- מצפונו של פינוקיו אמר לו ללכת לבית הספר, אך הוא פנה לקרקס.