כלה
מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
-
| ניתוח דקדוקי |
| כתיב מלא |
כלה |
| הגייה* |
kala |
| חלק דיבר |
שם־עצם |
| מין |
נקבה |
| שורש |
כ־ל־ל ב |
| דרך תצורה |
משקל קַלָּה |
| נטיות |
ר' כַּלּוֹת; כַּלַּת־, ר' כַּלּוֹת־ |
- אשה העומדת להנשא בחתונה.
-
- אשתו של הבן ביחס להוריו.
- כינוי לתורה.
- למילה מקבילות בשפות שמיות רבות בכמה משמעויות - אכדית: kallatu (אישה בכלולותיה, אשת הבן או גיסה), אוגריתית: kl-t (אישה בכלולותיה או אשת הבן), סוקריטית: kelán (ארוסה), ארמית גלילית: כַּלְתָּא, ארמית מנדעית: kalta (אישה בכלולותיה או אשת הבן), תדמורית: כלה (אשת הבן).
כָּלָה א [עריכה]
- נגמר, בא לידי סיום, הושלם.
-
- "וּבַשָּׁנָה הָאַחַת עֶשְׂרֵה בְּיֶרַח בּוּל הוּא הַחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי כָּלָה הַבַּיִת לְכָל דְּבָרָיו וּלְכָל מִשְׁפָּטָו" (מלכים א׳ ו׳ – פסוק ל״ח)
- "דַּע כִּי כָלְתָה הָרָעָה מֵעִמּוֹ" (שמואל א׳ כ׳ – פסוק ז׳)
- לא נותר ממנו, אזל, נשמד.
-
השורש כ־ל־ה הוא שורש מגזרת נל"י/ה.
נטיות הפעלים [עריכה]
| כ־ל־ה |
עבר |
הווה/בינוני |
עתיד |
ציווי |
שם הפועל |
| קַל |
כָּלָה |
כּוֹלֶה |
יִכְלֶה |
כְּלֵה |
לִכְלוֹת |
| נִפְעַל |
-אַיִן- |
-אַיִן- |
-אַיִן- |
-אַיִן- |
-אַיִן- |
| הִפְעִיל |
-אַיִן- |
-אַיִן- |
-אַיִן- |
-אַיִן- |
-אַיִן- |
| הֻפְעַל |
-אַיִן- |
-אַיִן- |
-אַיִן- |
-אין- |
-אין- |
| פִּעֵל |
כִּלָּה |
מְכַלֶּה |
יְכַלֶּה |
כַּלֵּה |
לְכַלּוֹת |
| פֻּעַל |
כֻּלָּה |
מְכֻלֶּה |
יְכֻלֶּה |
-אין- |
-אין- |
| הִתְפַּעֵל |
הִתְכַּלָּה |
מִתְכַּלֶּה |
יִתְכַּלֶּה |
הִתְכַּלֵּה |
לְהִתְכַּלּוֹת |
כִּלָּה א [עריכה]
- סיים, הביא לידי גמר.
-
- "וַיֵּלֶךְ אדני כַּאֲשֶׁר כִּלָּה לְדַבֵּר אֶל אַבְרָהָם וְאַבְרָהָם שָׁב לִמְקֹמוֹ" (בראשית י״ח – פסוק ל״ג)
- "כַּאֲשֶׁר כִּלּוּ לֶאֱכֹל אֶת הַשֶּׁבֶר אֲשֶׁר הֵבִיאוּ מִמִּצְרָיִם" (בראשית מ״ג – פסוק ב׳)
- לשון המקרא הביא לאבדן מוחלט.
-
- "הִבָּדְלוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת וַאֲכַלֶּה אֹתָם כְּרָגַע" (במדבר ט״ז – פסוק כ״א)
השורש כ־ל־ה הוא שורש מגזרת נל"י/ה.
נטיות הפעלים [עריכה]
| כ־ל־ה |
עבר |
הווה/בינוני |
עתיד |
ציווי |
שם הפועל |
| קַל |
כָּלָה |
כּוֹלֶה |
יִכְלֶה |
כְּלֵה |
לִכְלוֹת |
| נִפְעַל |
-אַיִן- |
-אַיִן- |
-אַיִן- |
-אַיִן- |
-אַיִן- |
| הִפְעִיל |
-אַיִן- |
-אַיִן- |
-אַיִן- |
-אַיִן- |
-אַיִן- |
| הֻפְעַל |
-אַיִן- |
-אַיִן- |
-אַיִן- |
-אין- |
-אין- |
| פִּעֵל |
כִּלָּה |
מְכַלֶּה |
יְכַלֶּה |
כַּלֵּה |
לְכַלּוֹת |
| פֻּעַל |
כֻּלָּה |
מְכֻלֶּה |
יְכֻלֶּה |
-אין- |
-אין- |
| הִתְפַּעֵל |
הִתְכַּלָּה |
מִתְכַּלֶּה |
יִתְכַּלֶּה |
הִתְכַּלֵּה |
לְהִתְכַּלּוֹת |
כִּלָּה ב [עריכה]
| ניתוח דקדוקי |
| כתיב מלא |
כילה |
| הגייה* |
kila |
| חלק דיבר |
שם־עצם |
| מין |
נקבה |
| שורש |
כ־ל־ל א |
| דרך תצורה |
|
| נטיות |
ר' כִּלוֹת |
- כסוי, וילון, חופה, עטיפה מעל המִטה להגן מפני יתושים וחרקים אחרים.
-
- "אַפִּרְיוֹן עָשָׂה לוֹ הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה מֵעֲצֵי הַלְּבָנוֹן. (שיר השירים ג ט) זה העולם שהוא עשוי כמין כִּלה" (במדבר רבה, נשא, פרשה יב, סימן ד)
- "אמר רב, אמר שמואל: מותר לישון בכילה בסוכה" (בבלי, מסכת סוכה – דף י׳, עמוד ב׳)
- ישנו תחת כילות כי היו שם המון יתושים.
מליפ נרדפות [עריכה]
כָּלָה ב [עריכה]
| ניתוח דקדוקי |
| כתיב מלא |
כלה |
| הגייה* |
kala |
| חלק דיבר |
שם־עצם |
| מין |
נקבה |
| שורש |
כ־ל־ל א |
| דרך תצורה |
|
| נטיות |
|
- אבדן, השמדה (לרוב בצירוף "לעשות כלה").
-
- "כִּי אֶעֱשֶׂה כָלָה בְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הֲפִצוֹתִיךָ שָּׁם אַךְ אֹתְךָ לֹא אֶעֱשֶׂה כָלָה" (ירמיהו ל׳ – פסוק י״א)
- החלטה.
-
- "וַיֵּדַע יְהוֹנָתָן כִּי כָלָה הִיא מֵעִם אָבִיו לְהָמִית אֶת דָּוִד" (שמואל א׳ כ׳ – פסוק ל״ג)
השורש כ־ל־ה הוא שורש מגזרת נל"י/ה.
נטיות הפעלים [עריכה]
| כ־ל־ה |
עבר |
הווה/בינוני |
עתיד |
ציווי |
שם הפועל |
| קַל |
כָּלָה |
כּוֹלֶה |
יִכְלֶה |
כְּלֵה |
לִכְלוֹת |
| נִפְעַל |
-אַיִן- |
-אַיִן- |
-אַיִן- |
-אַיִן- |
-אַיִן- |
| הִפְעִיל |
-אַיִן- |
-אַיִן- |
-אַיִן- |
-אַיִן- |
-אַיִן- |
| הֻפְעַל |
-אַיִן- |
-אַיִן- |
-אַיִן- |
-אין- |
-אין- |
| פִּעֵל |
כִּלָּה |
מְכַלֶּה |
יְכַלֶּה |
כַּלֵּה |
לְכַלּוֹת |
| פֻּעַל |
כֻּלָּה |
מְכֻלֶּה |
יְכֻלֶּה |
-אין- |
-אין- |
| הִתְפַּעֵל |
הִתְכַּלָּה |
מִתְכַּלֶּה |
יִתְכַּלֶּה |
הִתְכַּלֵּה |
לְהִתְכַּלּוֹת |