ידע

יֶדַע

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	ידע
הגייה*	yeda
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	י־ד־ע
דרך תצורה	משקל קֶטֶל
נטיות

1. מכלול הידיעות, העובדות והמסקנות שנצברו בידי פרט או חברה.

   • רבים טוענים כי יש להעמיק את הידע של תלמידי מדינת ישראל בנושאי זהות יהודית.

מילים נרדפות

• ידיעה
• מידע

תרגום

• אנגלית: knowledge‏‏‏‏
• ערבית: معرفة‏‏‏‏
• רוסית: знание‏‏‏‏

קישורים חיצוניים

ערך בוויקיפדיה: ידע

ציטוטים בוויקיציטוט: ידע

תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ידע

השורש ידע

השורש י־ד־ע הוא שורש מגזרת חסרי פ"י.

נטיות הפעלים

י־ד־ע	עבר	הווה/בינוני	עתיד	ציווי	שם הפועל
קַל	יָדַע	יוֹדֵעַ (בינוני פעול: יָדוּעַ)	יֵדַע	דַּע	לָדַעַת
נִפְעַל	נוֹדַע	נוֹדָע	יִוָּדַע	הִוָּדַע	לְהִוָּדַע
הִפְעִיל	הוֹדִיעַ	מוֹדִיעַ	יוֹדִיעַ	הוֹדַע	לְהוֹדִיעַ
הֻפְעַל	-אין-	מוּדָע	-אין-	-אין-	-אין-
פִּעֵל	יִדַּע	מְיַדֵּעַ	יְיַדֵּעַ	יַדֵּעַ	לְיַדֵּעַ
פֻּעַל	יֻדַּע	מְיֻדָּע	יְיֻדַּע	-אין-	-אין-
הִתְפַּעֵל	הִתְוַדֵּעַ	מִתְוַדֵּעַ	יִתְוַדֵּעַ	הִתְוַדֵּעַ	לְהִתְוַדֵּעַ

הערות

• בזמן עבר, עתיד, ציווי ומקור - ע' הפועל שברגיל (כאשר ל' הפועל אינה גרונית) מנוקדת בצירי - כשהיא באה לפני הח"ע בסוף מילה אפשר לנקדה בפתח ואפשר לנקדה בצירי ואחריו פתח גנובה. למשל: שִׂמַּח, שִׂמֵּחַ; יְאָרַח, יְאָרֵחַ; לְהִמָּנַע, לְהִמָּנֵעַ. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 58)[1]
• ל' הפועל הח"ע בצורת הנוכחת בעבר מנוקדת בפתח או בשווא: לָקַחַתְּ או לָקַחְתְּ, נִשְׁבַּעַתְּ או נִשְׁבַּעְתְּ. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 60)[2]
• בבניין קל, צורת המקור בגזרת פ"י ופ"נ המסתיימת בתי"ו נוטה בשתי דרכים: האחת בתי"ו (בדומה לצורת המקור), והשנייה על דרך השלמים. לדוגמה: בְּצֵאתוֹ, בְּדַעְתָּהּ וגם בְּיָצְאוֹ, בְּיָדְעָהּ. (החלטות האקדמיה, עמ' 72)[3]

יָדַע

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא	ידע
שורש וגזרה	י־ד־ע, פ"י/ל"ע
בניין	פָעַל (קל)

1. הכיר בדבר מה, הייתה גלויה לו עובדה מסוימת.

   • "וַיִּיקַץ יַעֲקֹב מִשְּׁנָתוֹ וַיֹּאמֶר אָכֵן יֵשׁ ה' בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי" (בראשית כח, טז)(1)
   • "וַאֲנִי יָדַעְתִּי כִּי לֹא יִתֵּן אֶתְכֶם מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַהֲלֹךְ" (שמות ג, יט)(1)

2. הכיר את הדרך לביצוע פעולה מסוימת, היה בקיא או בעל יכולת בדבר מה.
3. ספרותי הכיר.
4. במקרא, לשון נקייה קיים יחסי מין.

   • "וְהָאָדָם יָדַע אֶת־חַוָּה אִשְׁתּוֹ וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת קַיִן" (בראשית ד, א)(4)
   • "וַיִּקְרְאוּ אֶל לוֹט וַיֹּאמְרוּ לוֹ אַיֵּה הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר בָּאוּ אֵלֶיךָ הַלָּיְלָה הוֹצִיאֵם אֵלֵינוּ וְנֵדְעָה אֹתָם" (בראשית יט, ה)(4)

ראו גם

• נודע
• הודיע
• התוודע

תרגום

• אנגלית: know‏‏‏‏‏ (1)

השורש ידע

השורש י־ד־ע הוא שורש מגזרת חסרי פ"י.

נטיות הפעלים

י־ד־ע	עבר	הווה/בינוני	עתיד	ציווי	שם הפועל
קַל	יָדַע	יוֹדֵעַ (בינוני פעול: יָדוּעַ)	יֵדַע	דַּע	לָדַעַת
נִפְעַל	נוֹדַע	נוֹדָע	יִוָּדַע	הִוָּדַע	לְהִוָּדַע
הִפְעִיל	הוֹדִיעַ	מוֹדִיעַ	יוֹדִיעַ	הוֹדַע	לְהוֹדִיעַ
הֻפְעַל	-אין-	מוּדָע	-אין-	-אין-	-אין-
פִּעֵל	יִדַּע	מְיַדֵּעַ	יְיַדֵּעַ	יַדֵּעַ	לְיַדֵּעַ
פֻּעַל	יֻדַּע	מְיֻדָּע	יְיֻדַּע	-אין-	-אין-
הִתְפַּעֵל	הִתְוַדֵּעַ	מִתְוַדֵּעַ	יִתְוַדֵּעַ	הִתְוַדֵּעַ	לְהִתְוַדֵּעַ

הערות

• בזמן עבר, עתיד, ציווי ומקור - ע' הפועל שברגיל (כאשר ל' הפועל אינה גרונית) מנוקדת בצירי - כשהיא באה לפני הח"ע בסוף מילה אפשר לנקדה בפתח ואפשר לנקדה בצירי ואחריו פתח גנובה. למשל: שִׂמַּח, שִׂמֵּחַ; יְאָרַח, יְאָרֵחַ; לְהִמָּנַע, לְהִמָּנֵעַ. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 58)[4]
• ל' הפועל הח"ע בצורת הנוכחת בעבר מנוקדת בפתח או בשווא: לָקַחַתְּ או לָקַחְתְּ, נִשְׁבַּעַתְּ או נִשְׁבַּעְתְּ. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 60)[5]
• בבניין קל, צורת המקור בגזרת פ"י ופ"נ המסתיימת בתי"ו נוטה בשתי דרכים: האחת בתי"ו (בדומה לצורת המקור), והשנייה על דרך השלמים. לדוגמה: בְּצֵאתוֹ, בְּדַעְתָּהּ וגם בְּיָצְאוֹ, בְּיָדְעָהּ. (החלטות האקדמיה, עמ' 72)[6]

יִדַּע

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא	יידע
שורש וגזרה	י־ד־ע, פ"י/ל"ע
בניין	פִּעֵל (קל)

1. הביא להכרתו של מישהו, גרם למישהו לדעת.

   • הֲמִיָּמֶיךָ צִוִּיתָ בֹּקֶר/יִדַּעְתָּ הַשַּׁחַר מְקֹמוֹ (איוב לח, יב)

ראו גם

• נודע
• הודיע
• התוודע

תרגום

• אנגלית: inform‏‏‏‏

השורש ידע

השורש י־ד־ע הוא שורש מגזרת חסרי פ"י.

נטיות הפעלים

י־ד־ע	עבר	הווה/בינוני	עתיד	ציווי	שם הפועל
קַל	יָדַע	יוֹדֵעַ (בינוני פעול: יָדוּעַ)	יֵדַע	דַּע	לָדַעַת
נִפְעַל	נוֹדַע	נוֹדָע	יִוָּדַע	הִוָּדַע	לְהִוָּדַע
הִפְעִיל	הוֹדִיעַ	מוֹדִיעַ	יוֹדִיעַ	הוֹדַע	לְהוֹדִיעַ
הֻפְעַל	-אין-	מוּדָע	-אין-	-אין-	-אין-
פִּעֵל	יִדַּע	מְיַדֵּעַ	יְיַדֵּעַ	יַדֵּעַ	לְיַדֵּעַ
פֻּעַל	יֻדַּע	מְיֻדָּע	יְיֻדַּע	-אין-	-אין-
הִתְפַּעֵל	הִתְוַדֵּעַ	מִתְוַדֵּעַ	יִתְוַדֵּעַ	הִתְוַדֵּעַ	לְהִתְוַדֵּעַ

הערות

• בזמן עבר, עתיד, ציווי ומקור - ע' הפועל שברגיל (כאשר ל' הפועל אינה גרונית) מנוקדת בצירי - כשהיא באה לפני הח"ע בסוף מילה אפשר לנקדה בפתח ואפשר לנקדה בצירי ואחריו פתח גנובה. למשל: שִׂמַּח, שִׂמֵּחַ; יְאָרַח, יְאָרֵחַ; לְהִמָּנַע, לְהִמָּנֵעַ. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 58)[7]
• ל' הפועל הח"ע בצורת הנוכחת בעבר מנוקדת בפתח או בשווא: לָקַחַתְּ או לָקַחְתְּ, נִשְׁבַּעַתְּ או נִשְׁבַּעְתְּ. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 60)[8]
• בבניין קל, צורת המקור בגזרת פ"י ופ"נ המסתיימת בתי"ו נוטה בשתי דרכים: האחת בתי"ו (בדומה לצורת המקור), והשנייה על דרך השלמים. לדוגמה: בְּצֵאתוֹ, בְּדַעְתָּהּ וגם בְּיָצְאוֹ, בְּיָדְעָהּ. (החלטות האקדמיה, עמ' 72)[9]