אנקל
אוּנְקָל וגם אֻנְקָל[עריכה]
ניתוח דקדוקי | |
---|---|
כתיב מלא | אנקול |
הגייה* | unkkal |
חלק דיבר | שם־עצם |
מין | זכר |
שורש | |
דרך תצורה | שאילה |
נטיות | ר׳ אוּנְקָלִים; אוּנְקַל־, אוּנְקְלֵי־ |
- לשון חז"ל וו, קרס, מסמר מעוקם לתלות עליו דבר מה.
- ”כֵּיצַד תּוֹלִין וּמַפְשִׁיטִין? אֻנְקְלָיוֹת שֶׁל בַּרְזֶל הָיוּ קְבוּעִים בַּכְּתָלִים וּבָעַמּוּדִים שֶׁבָּהֶן תּוֹלִין וּמַפְשִׁיטִין.“ (משנה, מסכת פסחים – פרק ה, משנה ט)
- ”אונקלין של כתפין, טהורה. ושל רוכלים, טמאה.“ (משנה, מסכת כלים – פרק יב, משנה ב)
גזרון[עריכה]
- מיוונית: ankyle) ἀγκύλη), באותה משמעות.[1]
פרשנים מפרשים[עריכה]
- ר' עובדיה מברטנורא על פסחים ה ט: אונקליות - מסמרים שראשיהן כפופים למעלה:
- ר' עובדיה מברטנורא על כלים יב ב: אונקלי של כתפין - עץ ארוך כעין מוט שהכתף מניח על כתפו ותולה בו שני שקים אחד לפניו ואחד מאחריו בשני אונקליות של ברזל התחובות במוט על שני קצותיו:
מילים נרדפות[עריכה]
תרגום[עריכה]
ראו גם[עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכה]
ערך בוויקיפדיה: וו |
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אנקל |
סימוכין[עריכה]
- ↑ נורית שובל־דודאי, גלוסר המילים השאולות מן היוונית ומן הרומית, תשע"ג.