שד ושבר

שֹׁד וָשֶׁבֶר

תיאור מצב קשה, חורבן, אסון, קריאת צער למשמע בשורה רעה.
- ”אויה, שוד ושבר, מה זה היה לה? – קראה הינדה ותרעד בכל גופה.“ (שְׁתֵּי מִיתוֹת, מאת ראובן בריינין, בפרויקט בן יהודה)
- ”ופתאום נשמע זעקת שוד ושבר נורא מאד“ (מסתרי פאריז – כרך שני, מאת קלמן שולמן, בפרויקט בן יהודה)
- ”וגם ידידיה ותרצה לא אחרו לבוא, ויספקו כפיהם ויקראו: "אהה שוד ושבר!" וימהרו לבוא אל בית נעמה, והנה הבית ריק“ (אהבת ציון, מאת אברהם מאפו, בפרויקט בן יהודה)

הצירוף מופיע בתנ"ך: ”קוֹל צְעָקָה, מֵחֹרוֹנָיִם; שֹׁד, וָשֶׁבֶר גָּדוֹל. נִשְׁבְּרָה, מוֹאָב; הִשְׁמִיעוּ זְּעָקָה, צְעִירֶיהָ.“ (ירמיהו מח, פסוקים ג–ד)
וכן ”לֹא־יִשָּׁמַע עוֹד חָמָס בְּאַרְצֵךְ, שֹׁד וָשֶׁבֶר בִּגְבוּלָיִךְ; וְקָרָאת יְשׁוּעָה חוֹמֹתַיִךְ, וּשְׁעָרַיִךְ תְּהִלָּה.“ (ישעיהו ס, פסוק יח)