קרינא דאגרתא איהו להוי פרונקא
קַרְיָנָא דְּאִגַּרְתָּא אִיהוּ לֶהֱוֵי פַּרְוַנְקָא
[עריכה]- אדם הקורא לעשות מעשה מסוים, עליו לעשותו בעצמו.
- ”אמר לו (פינחס למשה): אחי אבי אבא, לא כך לימדתני ברדתך מהר סיני: הבועל את הנכרית קנאין פוגעין בו? אמר לו (משה): קריינא דאיגרתא איהו ליהוי פרוונקא!“ (בבלי, מסכת סנהדרין – דף פב, עמוד א)
- ”אמר: תא אגמרך היכי תעביד... אמרו: קריינא דאיגרתא איהו ליהוי פרונקא.“ (בבלי, מסכת בבא מציעא – דף פג, עמוד ב)
הערת שימוש
[עריכה]- הניב שונה מעט מניבים דומים, "נאה דורש נאה מקיים", "אמור מעט ועשה הרבה", משום שהוא עוסק בדרך כלל, בפעולות חד־פעמיות. בשימוש היומיומי קורא הביטוי לאידיאולוגים להיות גם אנשי מעשה.
מקור
[עריכה]- ארמית, בתרגום מילולי: קריין האיגרת [=הכרוז הקורא את הצו המלכותי], הוא יהיה השליח [לבצעו][1]. מקור הביטוי בתלמוד הבבלי, שם הוא מופיע שלוש פעמים: במקומות הנ"ל וגם בסנהדרין צו, א.
ראו גם
[עריכה]הערות שוליים
[עריכה]- ↑ לגבי מקור המילה "פרוונקא" ומשמעותה, ראה: ח"י קוהוט, הערוך השלם ח"ו עמ' 415; ש' קרויס ועוד, תוספות הערוך השלם אות מ' עמ' 338; ע' שרמר, פרוונקא: ההקשר המנדעי של פולמוס אחד נגד מינים בתלמוד הבבלי", תרביץ פה,ב (תשע"ח), עמ' 218 ואילך, ובהערות 45–46.