מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
קַלְבָּן וגם קוֹלְבָּן
[עריכה]
| ניתוח דקדוקי |
| כתיב מלא | קלבן |
| הגייה* | kalban |
| חלק דיבר | שם־עצם וגם שם־תואר |
| מין | זכר |
| שורש | |
| דרך תצורה | שאילה |
| נטיות | ר׳ קלבנים |
- לשון חז"ל נכה רגליים.
- "הזיויר והליפיז והתימיז והלימיז ולויקן ועקלן ועקשן וקלבן והקישן פסולין באדם וכשרין בבהמה." (תוספתא/בכורות/ה)
- ”שבר רגל. אין לי אילא שנישברה רגלו. הקישן והעוגלן והקולבן מנין. תלמוד לומר. או שבר רגל.“ (ספרא אמור ג א, מאת מחבר לא ידוע, לפני שנת 300, באתר מאגרים)
- מיוונית: kolobόs) κολοβός), "כָּרוּת", "מְקֻצָּץ", "שָׁבוּר"; "נכה רגליים".[1]
- ↑ נורית שובל־דודאי, גלוסר המילים השאולות מן היוונית ומן הרומית. האקדמיה ללשון העברית, תשע"ט.
- ↑ M. Jastrow, Dictionary of the Targumim, the Talmud etc., 1903. p. 1328
