צרם

מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.

צָרַם[עריכה]

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא צרם
שורש וגזרה צ־ר־ם, גזרת השלמים
בניין פָּעַל (קַל)
  1. לשון חז"ל פגע, פצע, חתך, פגם או דקר (תמיד בנסמך לאֹזן). חרץ בבשר באופן שנשארו שני חלקים נפרדים.
    • ”נָטַל פִּגְיוֹן וְצָרַם בְּאָזְנוֹ, וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי חֲכָמִים וְהִתִּירוּהוּ; רָאָה שֶׁהִתִּירוּ, וְהָלַךְ וְצָרַם בְּאָזְנֵי בְכוֹרוֹת אֲחֵרִים, וְאָסָרוּ.“ (משנה, מסכת בכורותפרק ה, משנה ג)
  2. עברית חדשה משך או תפס באֹזן בחוזקה.
  3. עברית חדשה בהשאלה מן (1): (נאמר על צלילים וקולות) הרגיז את האוזן, הביא לתחושה לא נעימה, פגע בחוש השמיעה, הפריע לחוש המוזיקלי.
  4. עברית חדשה בהשאלה מן (3): הביא לתחושת רוגז ואי נוחות מהדבר, להרגשה כי לא נעשה נכון או שיש בו חוסר התאמה.
    • ”אני מתאר לעצמי, כמה צרמה באזני המתבוללים האנגלים האלה ההצהרה החריפה שקרא וייצמן בשם כולנו באזני הממשלה ב־27 לפברואר.“ (ועידת לונדון, מאת דוד בן־גוריון, בפרויקט בן יהודה)
    • צרמה העדרותו של השר מהדיון בענינים הנוגעים למשרדו.

נגזרות[עריכה]

תרגום[עריכה]

ראו גם[עריכה]


השורש צרם

השורש צ־ר־ם הוא שורש מגזרת השלמים.

נטיות הפעלים[עריכה]

צ־ר־ם עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל צָרַם צוֹרֵם יִצְרֹם צְרֹם לִצְרֹם
נִפְעַל
הִפְעִיל הִצְרִים מַצְרִים יַצְרִים הַצְרֵם לְהַצְרִים
הֻפְעַל -אין- -אין-
פִּעֵל צֵרַם מְצָרֵם יְצָרֵם צָרֵם לְצָרֵם
פֻּעַל -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל

הערות[עריכה]

  • בבניין פיעל הפעלים בעבר נסתר מנוקדים בצירי בהברתם השנייה, כגון דִּבֵּר, לִמֵּד, שִׁבֵּר. כשע' הפועל או ל' הפועל היא רי"ש, יש הנוקטים פתח בין הפועל, כגון סֵרַב, בֵּרַךְ, שֵׁרַת, תֵּאַר. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 54)[1]