מרחץ

מֶרְחָץ

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	מרחץ
הגייה^*	merkhatz
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר ונקבה
שורש	ר־ח־ץ
דרך תצורה	משקל מִקְטָל
נטיות	ר׳ מֶרְחֲצָאוֹת או מֶרְחֲצָיוֹת; מֶרְחַץ־

לשון חז"ל מבנה ובו מתקנים לרחצת הגוף לשימוש הציבור.
- ”וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, מוֹכְרִים אוֹתוֹ מִמְכַּר עוֹלָם, חוּץ מֵאַרְבָּעָה דְּבָרִים, לַמֶּרְחָץ וְלַבֻּרְסְקִי וְלַטְּבִילָה וּלְבֵית הַמַּיִם.“ (משנה, מסכת מגילה – פרק ג, משנה ב)
- ”אוֹכְלִין וְשׁוֹתִין מִבְּעוֹד יוֹם, וַאֲסוּרִין בִּמְלָאכָה וּבִרְחִיצָה וּבִסִיכָה וּבִנְעִילַת הַסַּנְדָּל וּבְתַשְּׁמִישׁ הַמִּטָּה, וְנוֹעֲלִין אֶת הַמֶּרְחֲצָאוֹת.“ (משנה, מסכת תענית – פרק א, משנה ו)
- ”וְאֵין רוֹאִין אוֹתוֹ כְּשֶׁהוּא מִסְתַּפֵּר וְלֹא כְשֶׁהוּא עָרֹם וְלֹא בְבֵית הַמֶרְחָץ.“ (משנה, מסכת סנהדרין – פרק ב, משנה ה)
- ”יָשְׁבוּ עַל סַפְסָל שֶׁל אֶבֶן אוֹ עַל הָאִצְטַבָּא שֶׁל מֶרְחָץ, רַבִּי נְחֶמְיָה מְטַהֵר, שֶׁהָיָה רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר, כָּל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה, אֵינוֹ מְקַבֵּל כְּתָמִים.“ (משנה, מסכת נידה – פרק ט, משנה ג)