מנצור
מַנְצוּר
[עריכה]| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | מנצור |
| הגייה* | mantsur |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | נ־צ־ר |
| דרך תצורה | משקל מַקְטוּל |
| נטיות | |
- שם פרטי לזכר, נפוץ בעיקר בקרב ערבים.
- "ופתאום אמר חייל ושמו מנצור – / אם אין אש אז נשתמש באבן צור." (חיילים יצאו לדרך, מאת נעמי שמר)
גיזרון
[עריכה]- מערבית: منصور (מַנְצוּר)