מכבנה

מַכְבֵּנָה[עריכה]

לשון חז"ל סיכה או קרס המשמשים להידוק הבגד או לחיבורו, או לחלופין לשם אחיזת הַשֵּׂער או קישוטו.
- ההוא יומא שקלתה למכבנתא דצתא בגודא איתרמי איתיב בעיניה דחיויא. (תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קנו, עמוד ב) (ביום ההוא לקחה המכבנה, נעצה בקיר; קרה שנכנסה בעינו של הנחש).
- " הוא חובש טורבן סיקי עטור שתי נוצות תרנגול שחורות המוצמדות אליו בעזרת מכבנה מאבן גביש" (הצינורות, מאת אלאסדיר גריי; תרגום: אבנר שץ).
- " היא בחנה את צדודיתה והשיבה למקומה מכבנה מעל לאוזנה" (האכסניה, מאת ג'יימס ג'ויס; תרגום: אברהם יבין).
- "בשערה הארוך השחור נעוצה מכבנה בצורת יונה לבנה, יונת שלום." (חוזה פגניני, מאת לארס קפלר; תרגום: רות שפירא).