לבלר
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
לַבְלָר[עריכה]
| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | לבלר |
| הגייה* | lavlar |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | |
| דרך תצורה | |
| נטיות | ר׳ לַבְלָרִים; נ׳ לַבְלָרִית |
- לשון חז"ל מי שעיסוקו בספרים, כתבן, מזכיר.
- "מביאין עדים ולבלר וקולמוס ודיו וכותבין וחותמין..." (בבא מציעא עא א)
- "לא יצא החיט במחטו סמוך לחשכה שמא ישכח ויצא ולא הלבלר בקולמוסו." (שבת יא א)
- עברית חדשה פקיד.
גיזרון[עריכה]
- לשון חז"ל, מלטינית: librarius, סופר, מעתיק (מן liber, ספר).